לא האמנתי כי יום

יבוא

ועיניי ינצנצו אל מול קולות העבר

הבוקעים מבין העמקים

הסדקים

שהותרתי בגופי ;

אל מול מראה נושן של

כאב ישן

התמכרות

שטבעה בתוכי -

ספינה באוקיאנוס

השקט

כמו שאני הייתי

כשזעקתי בליבי

ולא היה אדם אחד

שנחלץ לעזרתי.

אל מול ספר קטן לבן

עם ציור קטן

של אדם

שמרחתי בדם

וזרקתי אותו

כמו שזרקתי את עצמי

הישן

כמו אשפה

כי החלטתי לחיות מהתחלה.