החלטתי לחזור לעדכן אחרי כמה חודשים טובים..כמעט שנה אני מאמינה...פשוט כי מתחשק לי
אני בבלאגן עם הצבא,התחלתי עם תפקיד ששנאתי,עזבתי עליתי לקרבי,עזבתי גם שם בגלל המשפחה,ועכשיו אני בהשרה של עוד איזה קורס ג'ובניקי מטומטם.
בא לי לזור להיות לוחמת,אבל מפחדת בטירוף...הפעם אם אני חוזרת זה בלי תנאים,זה עד הסוף בלי להתחרט..ומפחיד אותי להגיע לנוב 15 ולהגיד לעצמי "פאקקק?! מה עישתיי!@#$ רע לי ויכלתי להתחרר היום"
דילמה קשה נורא...הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מתחרטת על משהו שעשיתי-שזה לעזוב את הקרבי
מצד שני לא עזבתי בכאלו שלבים מתקדמים ככה שלא הגעתי לקושי האמיתי.
כשהייתי בקרבי רציתי לצאת לקצונה,לפיקוד. עכשיו בג'וב בא לי בעיקר לצאת מהצבא.
זה מתסכל,אני רעבה לאתגר ורעבה לצבא שהכרתי ולא מצליחה לספק את עצמי.
אני רוצה להפוך תתקופה לנוסטלגיות,להיות מסופקת,להתאהב באנשים. ליצור קשרים שלא יהיו לי בשום מקום אחר,
כול דבר בחיים זו הזדמנות
אני רוצה לגדול וללמוד מהתקופה איתי,לקחת איתי הלאה אנשים וערכים,להתחשל,להרגיש גאווה.
להגיד כן,עשיתי את זה.
התאהבתי בפלוגה שלי,כשעזבתי בחור ממחלקה אחרת התקשר ואמר לי"אני לא מאמין שעזבת,היית כמו האימא של הפלוגה"
טעמתי טיפה ממשהו שקשה לי להרפות ממנו אבל מפחיד אותי לתפוס בו שוב.
זה פאקינג להות לוחמת
עם כל הווסאח של לצאת עם נשק ותעודת לוחם.
וכן גם עם השלוש שנים,בלי לראות בית,לשבור את הגוף ולקרוע את הנשמה.
מבולבלת.
משעמם לי אבל כולם סוגרים חג חוץ ממני ג'ובניקית כזאת.
מתה ללכת לים,עכשיו.
אבל מי יזרום?כולם מעפנים
בא לי לעשות משהו מפגר כמו שאני יודעת,לצחוק להתרגש ולקרוע דברים.
בגדול אבל אחלה.
בכל מקרה,תגובות עוזרות יתקבלו בברכה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
