אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

האמת שאני התחלתי לכתוב היום בבוקר ונאלצתי לעצור אז אני חוזרת לאחר המון שעות. האמת שאני בפוזיציה לא נוחה לכתיבה.

מחר אני בונה מערכת לימודים בפעם הראשונה בחיי ואני מתרגשת. מקווה שאצליח להשתבץ לקורסים שאני רוצה. החדר שלי קצת מבולגן אבל לא בצורה קיצונית אז זה גם משמח. די נמאס לי ללמוד למבחן באנגלית אבל אני יודעת שצריך. אני מאמינה גם שלאט לאט אני משתפרת אז אני גם לא הכי דואגת בעולם. כאילו אני די מאמינה שאני אצליח להשתפר ממש. אני רוצה מחר אולי לעשות מבחן שאני אוכל להרגיש האם השתפרתי. פעם להגיע ל95 היה לי ממש ממש ממש קשה עד בלתי אפשרי ועכשיו אחרי שהשתפרתי בשפה עצמה אני מקווה שאקבל ציון דומה ואם באמת אקבל ציון דומה אני מאמינה שאני בדרכי הנכונה. אני מתקשה להאמין שאני ודרו רחוקים כרגע אבל משום מה כרגע זה גם לא מפריע לי, נראה מה יהיה עוד שבוע או אחרי שאני ומשפחתי נריב. אני מקווה שבאמת אצליח להחזיק מעמד. אני גם מבינה למה אני נשארת לגור. אני נשארת לגור כדי לחסוך כסף. כדי להצליח לצאת אחרי התקופה הזו עם הון עצמי. 

עם כל הכבוד החוויה של לגור בחברותה ועם דירה משלי חוויתי כשהייתי בפנימיה שלי וכשהץגייסתי לצבא וקיבלתי דירה אזרחית ולתקופה גם גרץי שם לבד (בערך 4-5 חודשים) כמה נהנתי מהתקופה הזו של לגור לבד. ממש לא הפריע לי להישאר ככה להמון זמן.

אולי אני ודרו נעבור דירה אחרי התקופה הסטודנטיאלית. זו אלה מצויינת. אולי נהיה יחדיו עד אז, זה עוד 3 שנים אבל עכשיו אנחנו כבר תכף שש שנים ביחד. אני מקווה שהוא לא טרול ושאחרי שנגור יחדיו גם נרצה להתחתן. אני מאמינה שאני ארצה אותו אני לא יודעת כמה הוא ירצה אותי כי אני לא הכי נקייה לעומתו ואני לא כל כך יודעת לבשל ואני די מסנגרת... 

כשגרתי לבד הייתי מאוד אחראית והייתי נקייה ומסודרת ואני מקווה שאחזור לעצמי עוד שנתים