לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


We are unsane byoned sanity, and yet, not insane. We are spiritual beings And physicul bodies.

Avatarכינוי:  קיטי.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015

מ...וזה.


אז הנה אני שוב, אמצע הלילה, לא מצליחה להירדם.
מעניין כמה זמן יעבור עד שהגבר שלי יבוא אליי בתלונות שאני לא ישנה איתו בלילות...
כי הוא מרגיש את זה, באיזה שהיא צורה מוזרה הוא תמיד יודע כשאני שוב לא ישנתי כל הלילה, 
אני עייפה, בחיי, אבל לא נרדמת. איזה מן אנרגיה תזיזתית שכזו שלא נותנת לי להירדם בשקט,
אני צריכה סקס... משעשע, אני חיה עם בן זוג מדהים והסקס שלנו קורע סדינים,
כשהוא נמצא,
וזה לא חוסר התשוקה, זה חוסר הכוח מצידו... ובצדק,
שתי עבודות זה לא משחק ילדים, זה שוחק. אז אני מכינה לו מרק ביתי כמו שהוא אוהב (תפו"א, קישואים, ברוקולי, גזר, מלח והרבה פלפל ולבשל על אש קטנה),
מנשקת ומחבקת ועוטפת כל מכה וחבורה על הלב שלו באלף ואחד סוגים של אהבה,
כי כזה האיש שלי, תינוק מגודל, שאני אוהבת, שצריך תמיכה ואהבה ולפעמים קצת בעיטות בתחת לכיוון הנכון
אבל ככה האיש שלי וזה הדבר שהכי טוב לי בעולם.
ומתפללת שמחר לא יהיה הרבה עבודה במפעל ושיהיה כוח לקצת סקס ואינטימיות
בינתיים מנסה להחליט מה אני אלבש מחר לראיון עבודה...
בפעם המאה עשרים ואחד כותבת לעצמי אלפי רשימות של דברים שצריך לעשות בבית וקניות שצריך להשלים
(שמן זית, מגבונים לניקוי כללי, ג'ל לכביסה, רוויון לתינוק המגודל שלי... אני מניחה שהבנתם את הכיוון)
ושוב לדאוג איך סוגרים את החודש ושוב לחשוב על איך למצוא עבודה שאני אוכל להחזיק בה מספיק זמן כדי לאזן את המצב בבנק,
ועוד ראיון עבודה ועוד "אנחנו נחזור אלייך..." 
וזה לא שאני לא יכולה לקפוץ על הצעת העבודה הראשונה שתיפול לפניי, אני יכולה, בכל תחום
כי אחד המוטואים הכי חזקים שלי בחיי היו "כל אדם יכול ללמוד לעשות כל דבר עם מידת ההתמדה הנכונה"
אבל פעם הראשונה בחיי יש לי פלטפורמה של תמיכה והבנה מצד הסביבה שלי, שמאפשרת לי למצוא משהו שבאמת יספק אותי
ויתן לי את היכולת להשתמש בכישוריי האמיתיים, באינטילגנציה שלי ובכשרונותיי הרבים,
אז זה מתסכל ולפעמים קשה, כי את צריכה כל יום לראות את גבר שלך נשבר ונשחק ולשים את עצמך במקום הראשון,
בפעם הראשונה בחייך, וזה קורע את הלב. 
וזה קשה, כי לאט לאט בשעות מסוימות של היום מזדחלות להן רגשיי הרחמים העצמיים ואחריי הרחמים העצמיים מגיע שלב ההאשמה העצמית
וההקטנה העצמית ואז מגיעה החרדה וכולנו מכירים את המעגל המרושע הזה... כולנו היינו שם.
אז זהו, זו הפריקה להיום,
אני צריכה ללכת לעשות כיבסה אז...
עד הפעם הבאה
XOXO
קיטי.
נכתב על ידי קיטי. , 10/3/2015 03:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



where is my mind?


שוב מול המחשב הנייד באמצע הלילה, משרבטת מילים.
זה לא שלא כתבתי פה, הכל הלך לטיוטות ואז נמחק, עשרה ימים באשראם, חצי שנה איתו,
ואמא, כמו כל אמא טובה, "נו, אז מתי החתונה??"
אני בת 23 וחווה מיד-לייף קריסס... "כל החברות שלך נשואות, מה יהיה איתך?"
באמת? אני מרגישה כאילו נפלתי ליקום מקביל, 
או שאולי זו הפריפריה שגורמת לנישואין בגיל צעיר וילדים בגיל צעיר.
ואני? מה אני, מתבאסת בפעם המאה ומוחקת 20 פרקים של ספר שכתבתי, מחפשת עבודה מספקת בתחום שאין באיזור.
וחיה מסופ"ש לסופ"ש, (הכותבת רוצה להדגיש שהיא עובדת בפאב ולא שותה את עצמה למוות.).
המחשבות נעות ביום-יום בין סידור הבית לבין החשבונות לבין להכין ארוחת ערב טעימה ולהיות אישה למופת,
כי הריי, מי מפרנס את הבית הזה?
ולא, שלא תבינו את המצב לא נכון, הבן זוג תומך בכל כיוון שלוקחת אותי הרוח בזמן האחרון ואני מקבלת את מלוא התמיכה ואהבה מכל הסביבה שלי,
זה אני עם עצמי כמו תמיד שופטת ושופטת באכזריות אם יורשה לי להוסיף, ויורשה לי, כי זה הבלוג שלי. 
עוד מעט יש לי יום הולדת, בפעם הראשונה בחיי, אני לא מתרגשת מהיום הזה, הוא תזכורת מרירה של מסמר נוסף שנכנס בארון הקבורה של חלומות שמאוחר מידי להגשים.
אני יושבת בבית הזה, שהוא פרי דמיוני ודמיונו של בן זוגי, כל ס"מ מהווה תחושה של הרמוניה מיוחדת של הזוגיות הזו, שמעולם בכל שנותיי לא העזתי לקוות אליה ורק עכשיו אני מעזה להרים את הראש בגאווה ולהגיד שזה מגיע לי.
מכינה לי עוד כוס תה ומרגישה את השקט המדהים של לילות בבית מלא באהבה וקבלה ואושר,
כותבת פה לקהל האנונימי שלי, אם הוא קיים עוד, הרבה זמן לא פרסמתי כלום, לא הרגיש לי נכון. 
המילים לא הרגישו אמיתיות מספיק.
לשם שינוי אין לי הרבה על מה להתלונן, החיים במסלולם נראים טובים, היעד נראה קרוב מתמיד, השדים מן העבר כבר לא מפחידים כל כך כי יש סביבה שמקבלת ותומכת בי כמו שצריך, בלי אג'נדות אנוכיות ובלי ניסיון ליצור ממני דמות שקמיית אך ורק כפרי דמיונם,
ההרגשה הכללית מצוינת, חוץ מכמה נפילות מצב רוח פה ושם, אבל חריפות הרבה פחות ממה שהן היו בעבר.
כל החובות סגורים והכל נראה מבטיח מתמיד, אז אני אופטימית. 

עד הפעם הבאה,
XOXO
קיטי.

נכתב על ידי קיטי. , 8/3/2015 02:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקיטי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קיטי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)