הכל התחיל כשעמדתי בתור בסופר כמו אדם רגיל ונורמאלי, אוחזת בידי שקית במבה רגילה ונורמאלית וחשבתי לעצמי מחשבות רגילות ונורמליות.
לפתע,ובעודה מנצלת את חוסר הריכוז שלי, נדחפה בתור אישה כבת 60 לערך ונעמדה לפני.
"סליחה" פניתי אליה בנימוס "אני הייתי פה קודם"
"אני ממהרת" היא אמרה בלי לטרוח להביט בי.
"גם אני ממהרת" הסברתי.
היא הסתובבה אלי חצי סיבוב ונעצה בי מבט עייף ומרוגז. בצדק,בטח קשה ככה עם כל האנשים האלה שלא נותנים לך לעקוף אותם בשקט.
"אני הייתי פה קודם" היא אמרה "ואת ילדה חצופה מאד".
למרבה הצער הכינוי הזה נטה לעצבן אותי מאז ומתמיד (ובאופן מפליא בגיל 20 הוא מעצבן אפילו יותר)
"אני הייתי פה קודם" אמרתי בקול קר ככל יכולתי "ואת עקפת אותי"
כנראה שהפעלתי איזשהו מתג סודי של "עקפנים" שמופעל לשמע המילה המפורשת כי הדבר הבא שהיא אמרה הוא, ואני מצטטת: "מה לעזא-" ואחר כך
"אני לא עקפתי אותך חצופה אחת!! לא לימדו אותך בבית לכבד מבוגרים!?"
לאחר מכן כמובן נוצר סביבנו מעגל של אנשים שצועקים "מ-כות! מ-כות!" ואני והיא התנפלנו זו על זו ונלחמנו עד שהצלחתי להביס אותה לבסוף כשאני משתמשת בתנועות הלחימה האכזריות שלי סטייל ג'קי צאן.
לא, סתם. אחר כך הבנתי ששום דבר טוב לא יצמח מהמשך הוויכוח אז נאנחתי והנחתי לה לעקוף אותי בשלווה,כי מסתבר שזה הנוהג. כפי שנאמר "כבד את אביך ואת אמך וזקנות דורסניות בסופר"
את דעתי בנושא "מבוגרים שחושבים שהם יכולים להתנהג איך שבא להם רק כי הם מבוגרים" (במידה והיא לא ברורה) אני רוצה להעביר באמצעות הקטע הבא מתוך התוכנית "מרוששות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: