כל מה שאת צריכה עכשיו זה

אז לי יש חלון של שש פאקינג שעות, מה שאומר שאתם מקבלים פוסט באורך הכנה של שש פאקינג שעות [פלוס מינוס זמן שבזבזתי בווטסאפ, ביוטיוב, ובצפייה בתוכניות שטחיות שאני לא אגלה את שמן כדי שלא תשפטו אותי.] אם אתם הולכים לאיבוד באמצע, פשוט תניפו את השרביט שלכם ותאירו אל השמיים ונחלץ אתכם מהמבוך הזה. בתקווה שבחיים.

רגעים לא סקסיים בכלל מחיי היומיום שלי:

תשע בערב, אני במיטה. ידיד מתקשר, משחקים ב"מה את לובשת". חוקי המשחק: כל תשובה שהיא מפגרת מספיק אבל לא פיקטיבית מכדי לעבור. [מה אני לובשת: הבעת פנים של אנה פראנק וגרביים. ניצחון.] משום מה אף פעם אין לי תשובה סקסית לשאלה הזאת. גם בשיחה הזאת לא אכזבתי ומדד הלהט שלי עמד על מינוס שמונה. ציירו לעצמכם תמונה בראש: אני מחבקת את פח הזבל שלי ומשתעלת לתוכו בחינניות כי כבר שבוע וחצי שהגוף שלי עושה לי קטעים של בחורה סתומה שנכנסה להריון ולא מודעת לכך. מאותת לי שבא לו להקיא, אבל לא ממש בא לו כרגע, אבל שרק לכל מקרה אני אהיה בהיכון, אבל שזה לא הולך לקרות, אבל זה שם. זה שם. כן.

עשיתי את זה צבעוני כדי לא למות מבפנים.

[אני רואה כבר עכשיו איך הפוסט הזה הולך להיות כאוס מוחלט אז אני פשוט אוותר מעכשיו על מעברים כלשהם ופשוט אעלה דברים בסדר אקראי..]

אז זה התוכי שלנו. יש לנו עוד אחד אבל הוא לא מנסה להרוג אותי בחלומות שלי אז לא טרחתי לצלם. אתם רואים את המבט הקר הזה??? אני למעשה האדם האהוב עליו בבית כרגע. אתם לא רוצים לראות באיזה אנטיפטיות הוא מגיב כשאחי עובר לידו. סתם חשבתי שכדאי שתכירו. תוכי- קוראים, קוראים - תוכי. מינגל AWAY

יותר מדי זמן בווטסאפ. יותר מדי שיחות מפגרות עם אביב. לקט. [לקרוא מימין כלפי מטה עד הסוף ואז משמאל]

 בסוף כן עשיתי פוסט אביב. וגם צנזרתי. אין לי עמוד שדרה בשיט.

  
אם היה לי בלוג לקשר אליו הייתי מבקשת מכל מי שקורא פה ללכת להגיב לו גרוווו גרווו מללא שם.

                  מפגינה נקמנות וזנותיות בו זמנית

                     מסרבת להאמין שמכנסיים זה דבר חיובי.

  דברים אקראיים מאלבום המצלמה שלי שאין לי באמת שום הסבר לגביהם:

   בעת משחק אינטנסיבי של ארץ עיר, אוקאפי יבטיח לכם ניצחון,      מקוריות, והסתכלות פסיכיאטרית.

אהבתי את נימת האופטימיות. זה כמו הילד המנוזל שאף אחד לא בא ליום הולדת שלו והוא יושב גלמוד ליד העוגה ואמא שלו אומרת "אל תדאג חמוד הם בדרך" ועמוק בפנים הוא יודע שהם לא יבואו ושהעוגה הזאת תספיק לו לחודשים, ואז הוא מחייך כי הוא לא באמת אהב אף אחד מהם ויום אחד הוא יראה להם מה זה ויהיה עורך דין סופר מצליח או שהוא יביא אקדח לבית הספר ויוריד את כל מי שבקפיטריה או משהו. זה יכול ללכת לכאן או לכאן, אין לדעת.

תהיו נחמדים לאנשים מנוזלים.

פינת השיר המפתיע של ישראלים שלא ידעתי שקיימים:

ותרשים אחרון וסיימנו כי אני לא יכולה לשבת יותר מול חלון העריכה הזה:

  רק עוד שעה ועשרים דקות. רק עוד שעה ועשרים דקות. אל תחתכי את עצמך. את לא בלוגרית מהסוג הזה

פפילון.