מזל אריה

הרבה זמן בלי לכתוב .

אני אוהבת לדפדף בבלוג הזה ולראות כמה השתנה ,היום אני סטודנטית עוד שניה בת 22 הכל משתנה ובו בזמן נשאר זהה.

הגעתי למשקל שיא של 90+ קילו בצבא ,היום אני שנה אחרי השחרור ירדתי כ18 קילו.אני יודעת שאני לא מכוערת אבל אני לא מסוגלת להיפרד מההרגשה הזו.

קשה לי להיפרד ממידה לארג' ואני מתעקשת לקנות מידה 44 כשאני מידה 38 ..קשה לי לקבל את זה שאני יפה.שאני בסדר.

אני תוהה לעצמי אם הייתי פחות קשה עם עצמי אם רק הייתי מקבלת קצת יותר אהבה בילדות,קצת יותר "את יפה ומוצלחת" .

לפעמים אני חושבת שהכל קשור לזה ,לחינוך הסובייטי הקשה המסריח הזה ,להרגשה הזו שאני לא יכולה לתת לעצמי להיות חלשה אף פעם ,שאין אף גבר שראוי לי באמת.

והינה אני בת 22 עוד שניה ומעולם לא הייתי במערכת יחסים, לא התנשקתי לא הרגשתי מה זה לשקוע בשינה עמוקה כשמחבקים אותי ככ חזק שכל מה שנשאר לי זה למות מאושר בידיים של מישהו אחר.

ושוב אני חוזרת למחשבה הזו שאני שמנה שאני לא ראויה..

הכל מבולבל ומבולגן.

לחיי ימים טובים יותר,

לחיי פוסטים שיספרו משהו אחר.

לחיי חלומות שיתגשמו אי פעם

ולחיי חלומות שלא חשבתי שיש בי ויום אחד יתגשמו.

ועד אז מבולבלת ואבודה ,מחפשת את עצמי בחשכה

קצת שמנה וקצת יפה ובעיקר מבולבלת .