לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

706452


this is where you read my mind...

כינוי:  imcs

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2020

מה בתפריט- עצים, משיכה, אוכל, שמש, ומה שנכנס בחיבוק


העצים שם

ידעו אהבה

הם שמעו מילותיה

צמרותיהם נעו ברוחה

הם נגעו בה

באותה המידה שאני

יו קנואו, גם הטאצ' של הטלפון נוגע ללב

(אני לא עושה שיחות טלפון מהבית)



אנחנו צומחים


הטבע דופק בנו


לאורך, לרוחב, לטוב ולרע


לא בא לדפוק אותנו



דופק כמו דופק



בדם (בידיבום בידיבם)



That's life



 




נטועים במקומם אבל צומחים גבוה,


עלה שלא מוכן נע ברוח, מתלבט, בסוף אולי נושר

באיוושה רכה של "זה בסדר ליפול"

גם אני קצת כזה
אני אהיה בסדר ואני אחזור למעלה, רק תנו לי ליפול עוד קצת, זה נוח
לעלות זה לטפס, זה כמו לחזור עייפה הביתה ואין מעלית ואת בקומה ה30

גרם המדרגות מסתכל עלייך ואת עוצמת עיניים

את יודעת שהוא שם

-



משיכה פורעת לנו את קצוות ההיגיון שמונח כשטיח לרגלינו, משיכה מושכת בחוטים האלה. הלוואי שתמיד לכולם הזוגיות הייתה נמשכת כל עוד המשיכה מושכת.



משיכה פורעת את המחשבות שלראשנו כמו יד שמלטפת ראש של ילד קטן או כלבלב, ואנחנו נותנים לה. הלוואי והייתה פורעת את החוב הזה ומביאה אותנו לאן שהתכוונו, לאן שנמשכנו.

אחת לשנייה. או אחד לשני. או אחד לשנייה.


-




חד משמעית חבל על הזמן (כשמרגישים את זה חד זה חד משמעי, השאלה לאיזה כיוון)




-




הומור זה להמיר למצחיק ולהמר שיעבוד


אוכל זה כמו חיבוק חם מבפנים, לצפות את דפנות הקיבה בכל מה שאכיל כדי לעזור להקל גם מה שלא, כמו לטמון כדור במעדן בשביל שיחליק בגרון לאן שצריך

-



 



יש לשלוח אצבע, לבדוק במה אני יכולה לגעת, עד לאן אני יכולה להצביע והעיניים יעקבו ויגיעו



ויש להושיט יד פתוחה, לבדוק מה אני יכולה להחזיק



ומה יחזיק בי בחזרה



כמו המוני שמשות קטנות אנחנו מנסים להאיר את דרכנו באפילת היום, מצביעים ומגיעים עם הקרניים ומחזיקים עם החום שלנו, אחד את השני


-


 


בניתי את ההבנה שלי כמו ילד קטן שעוד רוכש את השפה,


הנה אהבה!


אהבה, הרבה!


ככה (פותחת ידיים להראות כמה הרבה)


כמו כמה שנכנס בחיבוק הזה



-

לפעמים אני ממש נעל,

הרי נעל שמיועדת לריצה צריכה בולם זעזועים טוב למניעת שחיקה

כל עוד בלבב פנימה נפש אדם הומייה, גם הוא צריך למצוא את בולמי הזעזועים שלו ולשמור אותם בקשר טוב טוב, הם קושרים אותנו כמו שרוכים לרגל, מחזיקים שלא ניפול כשייעשה הצעד

בלעדיהם, דורכים אולי באותה מידת כוח, אבל זה מורגש יותר

לא רוצה להיכנס לנעלי-, אפילו להיכנס לנעליי שלי אין לי כוח

בקיצור לנעול את ארון הנעליים ולא את הנעליים עצמן, תנו לי לשבת יחפה בישיבה מזרחית ולחלום על המזרח

סתם אתם לא צריכים לתת, כל אחד לוקח (בקטע טוב דווקא) לעצמו

רגע לנשימה

נכתב על ידי imcs , 2/12/2020 02:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,087

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לimcs אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על imcs ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2020 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)