אז אחרי שלוש שנים שהסתרתי את זה בהצלחה רבה

גילית, יותר נכון, סיפרתי לך אבל אני לא מצליחה להזכר למה

אולי כי הרגשתי שכבר הגיע הזמן? אולי כי הסוד העיק עליי, 

לא כי הוא נורא פשוט כי את אחת החברות הכי טובות שלי ואני לא רגילה לא לספר לכן הכל

״אני מבינה למה לא סיפרת אבל לא מאמינה לך שלא סיפרת״

סגרת את זה במשפט ״לא שופטת אותך״

יומיים אחרי זה התקשרת כדי לדבר על זה ולשכנע אותי להפסיק

אני כבר מכירה אתכן טוב מידי כדי לדעת למי לספר ולמי לא 

היית בין אלו שלא.. אבל קיבלת את זה סביר, או שהבנת את הנפנוף שלי של ״אל תתערבי לי בחיים, הכל בסדר״