קרמבו- קרמבי

ניתן לומר ואפילו לקבוע כעובדה אמפירית, עם בוא החורף אוכלוסיית ישראל מחולקת לשניים- אנשי הוניל vs אנשי המוקה. מיד עם הנץ הקרמבואים הראשונים, עולה השאלה הנצחית שנראה כי לא נס ליחה לעולם- איזה הוא הקרמבו הטעים יותר, הלבן או השחור? וממש כמו השד העדתי שלעולם לא ייכנס לבקבוק אנחנו מבקשים לומר- אמור לי מה הטעם האהוב עליך ואומר לך מי אתה והאם אנחנו בכלל יכולים להיות חברים? באופן אישי, הצבע החום מקבל אצלי מקום של כבוד, אולם, אם זה אזל מהמדפים אוכל קרמבו בכל צורה או צבע אחר ובלבד שיהיה לו את הטעם הזה, הישראלי, המתקתק, ואת נייר הכסף הדקיק איתו אפשר יהיה לשחק אח"כ במשרד ולהתחרות- מי הצליח ליישר אותו הכי טוב בלי חורים וקמטוטים מיותרים? ומה לעזאזל עושים עם זה אחר כך?

אז מהו הממתק העדין והטעים הזה שהופך אצלי בקלות לארוחת עשר במשרד, לקינוח זול ומוצלח אחרי ארוחת הצהריים ולחטיף של שעת בין ערביים? ואיך אני מצליחה להפוך את כל התשובות לנכונות ביום אחד בלבד?

הידעתם?

אין בו שוקולד- הקרמבו הוא ממתק העשוי קציפת ביצים, המצופה בצימקאו בטעם שוקולד ובבסיסו עוגייה. הצימקאו הינו תחליף שוקולד העשוי שומן צמחי מוקשה ומכיל אחוזים בודדים של קקאו, בניגוד לשוקולד איכותי המכיל אחוזים גבוהים של חמאת קקאו. המרכיב העיקרי של הקרמבו הוא סוכר, למעשה, הקרמבו מורכב מסוכר, מים ומעט חלבון, שמקורו בביצים.

עד שנות השישים הכנת הקרמבואים הייתה בתוצרת עצמית בלבד ושמו היה כושי או ראש כושי בגלל צבעו כמובן ובהשראת מדינות אירופה השונות שלא בחלו בשום שם, בשפה ההולנדית למשל, יש לקרמבו שני שמות: נשיקת הכושי ושד הכושית. אז למען הסר ספק, הקרמבו הוא הממתק הכי סקסי שהיה לנו כאן. ועל זה נברך- יאמי...

גם הולנד וגם דנמרק טוענות לכתר המקוריות וכי הן היצרניות הראשונות של הממתק כבר לפני למעלה מ200 שנה.

בשנת 1966חברת "ויטמן" שיווקה את המוצר בישראל כתחליף לגלידה בחורף והיא זו שנתנה לו את שמו החדש קרם-בו, שהפך לקרמבו שהפך לשם גנרי של כל קרם המונח על עוגייה ומצופה בשוקולד.

טמפרטורת החדר האידיאלית לקרמבו היא 15 מעלות צלזיוס.

משקלו הכולל של הקרמבו הוא כ25 גרם והוא מכיל כ115 קלוריות.

בעונת החורף בישראל נאכלים בין 50 מיליון ל70 מיליון קרמבואים!!

שיווק הקרמבו הינו בין החודשים אוקטובר לפברואר בלבד. (ועל זה לדעתי תקום המחאה החברתית הבאה)

ביס אחד גדול ושיהיה בו הכל!

שאלה הרת גורל נוספת מתייחסת לדרך אכילת הקרמבו- אנשי הלמעלה ואנשי הלמטה לא רואים עין בעין את דרכו לקיבה של הממתק הטעים וכדי לא ל"אכול לכולנו את הראש" אסכם ואומר את דעתי- האנשים שאוכלים את הקרמבו מלמעלה למטה, הם אנשים מרובעים, אוהבי מסגרות, שמקבלים את החיים כמו שמגישים להם אותם, במילה אחת: ותרנים, או סתם כאלה ששומרים את הפחמימה לסוף. ואילו האנשים שאוכלים את הקרמבו מלמטה למעלה הם לוחמים, אנשים שמגיעים למטרות שהציבו לעצמם בחיים, יצירתיים, תחרותיים או סתם חובבי פחמימה תחילה. בקיצור, קבלו את ההמלצה שלי- לאכול אותו בביס אחד גדול שכולל את הכל!!

ובתור שונאת חורף מושבעת, הקרמבו הוא אחת הסיבות הטובות לתת לו קצת קרדיט;))

שיהיה המון בתיאבון.