בביצות העמומות של לואיזיאנה, השתכשכו התנינים האמריקאים במים הירוקים וגוועו ברעב.מאז שהאזור הוכרז כמוגן ומוקדש אך ורק לטרטוריית התנינים,הפסיקו אנשים להביא לכן את הכבשים ולעיתים הפרות שהיו להם כדי שיאכלו את הדשא השופע בשולי הביצות.השימור היה רעיון טוב לולא האדם היה ממשיך לשפוך זבל ופסולת תעשייתית לאחורי הביצה ובכך להרוג את חיי הבר-שהתנינים אוכלים.הם נאלצו לפנות לקניבליזם.טוב,בשביל תנינים,לרוב האנשים הדבר היה רגיל אבל פרט לקרבות על מזון או על זיווג הם לא אהבו להטריד ובטח לא לפצוע פרטים בתוך הלהקה שלהם.לתנין אחד ביום חם ולח של לואיזאנה נמאס מהמצב והוא החליט שעליו לצאת מהביצה,לחפש אוכל למען השם! רק חבל שזה היה המעשה האחרון שהוא יעשה.
התנין החל באיטיות לפלס את דרכו בין אחיו ללהקה שהיו עייפים מידי מכדי לזוז ואחרי דקה או שתיים כבר היה מחוץ לבריכה.הוא זחל במהירות,יחסית לאחד שלא אכל יומיים והתחיל לזוז לעבר הריח שהאף הקדמוני שלו הוביל-מזללת ריינסטון שהייתה כשני ק"מ אחרי הביצה-לא המיקום האידיאלי אם תשאלו אותי.התנין בדרכו,לצערו נפגש באדם.
"היי!היי!סילס!תביא את הרובה!יש לנו כאן תנין!" צעק ג'ק לאדם שישב על פחית צבע הפוכה,ועישן.סילס היה בהפסקה מטיגון ובישול בתוך המזללה והיה עייף "יש מה?!" צעק חזרה לג'ק "תנין!תביא כבר את הרובה טיפש אחד!".סילס קם על רגליו במהירות והפחית התהפכה.הוא רץ לתוך המסעדה דרך הכניסה האחורית והביא את הרובה,שאותו שמרו למקרי חירום.הוא החל לרוץ במהירות לעבר ג'ק "היי,היי!תאט,אל תעשה תנועות פזיזות" הדגיש ג'ק.סילס נתן את הרובה לו והתרחק באיטיות.התנין התחיל ללחוש ולנשוף בקולניות ושנייה אחרי זה פער את הלוע הענקית שלו.
הצבע הכתום של הפה הוציאה את ג'ק מריכוז.זה כמו השמש חשב לעצמו והביט עוד שנייה לתוך הפה.נזכר מול מה הוא עמד ולחץ על ההדק בלי לחשוב.התנין התפזר לכל עבר וכיסה את ג'ק בדם וחלקיקי מוח,בעיקר במכנס.חבל,חשב ג'ק והתחיל לנקות את הדם מהמכנס ופניו.
הוא נכנס למסעדה וכולם הסתובבו אליו בהלם "תנין,לא לדאוג אנשים,הוא מת".פרצופים התחילו להתעקם ולהראות אותות מצוקה,דאגה ורחמים.
הוא לקח את הטלפון וצלצל לשריף "יש לנו כאן גופה של תנין,כדאי שתבדקו מה הולך שם".המוות של התנין הזה לא היה לשווא כי אחרי ההרג שלו מחוץ למזללה,ניקו את הביצות והפסיקו לשפוך לשם פסולת.אבל הסיפור שלנו לא עוסק,תאמינו או לא, בתנינים.
"אני צריך מקלחת" הצהיר ג'ק והתחיל ללכת לכיוון היציאה.ג'ק היה גבוה וחסון יחסית,שרירי מאותם השנים שבילה לבנות את הגוף כדי שהאנשים בביה"ס יפסיקו להציק לו. "היי ג'ק!" צעקה מלצרית קטנטנה וברונטית לעברו והוא הסתובב "תגיד לשריף שלך שיקח מפה את המפלצת הזאת!היא מבריחה לי את הטיפים!" היא אמרה בתוקפנות "הו מותק,לא התנין מבריח לך את הטיפים אלא הגישה שלך" חייך והלך.
הבית שלו לא היה רחוק מידי מהמזללה,אבל לא קרוב מספיק כדי להריח את השמן השרוף שנדף משם תמיד.הבית שלו היה יחסית לשאר השכונה קטן,צנוע,בעל קומה אחת ולבן.הוא קנה אותו בזול אחרי שעבר מהבית של ההורים והפך אותו לשלו.כלומר,עד כמה שאפשר להפוך משהו לשלך עם מיטה אחת,ארון,ספה,טלוויזיה וכמה ציורים.הבית היה רגיל,בא יחסית מאובזר כלול במחיר,שכלל את המקרר ואת שאר המטבח ועוד כמה רהיטים שהוא מעולם לא זרק.הוא נכנס למקלחת זריזה והדבר היחיד שעליו הוא חשב הוא הפה הכתום הזה של התנין.אני הרגתי אותו התחיל לחשוב באובססיות על זה.אחרי זה ניסה לשכנע את עצמו כי לא הייתה לו ברירה והתנין היה הורג את כולם שם.הגיע לו למות,מה בכלל הוא עושה מחוץ לביצה?!.אחרי המקלחת המחשבות על רצח התנין שכחו להם והוא נרדם מול הטלוויזיה.
המלצרית הקטנטנה התחילה לפזז בין השולחנות בעצבנות,חשבה שהתנין אולי עדיין יחזור ויתפרץ לפה ויאכל את כולם.היא חיכתה לשריף ולא יכלה לשאת את ההמתנה עוד,היא התקשרה שוב וצעקה על המזכירה.השריף שלח שוטר שהגיע חמש דקות אחרי.שוטר בלונדיני,רזה וגבוה מאוד נכנס למזללה. "הו יופי!שולחים את האחד שאפילו לא יצליח להרים את הדבר הארור הזה!" צעקה בעצבנות פיי המלצרית הקטנטנה. "היי,אני החוק כאן.את לא יכולה לדבר איתי ככה" אמר בחרישית ג'ספר השוטר "טוב,אז איפה התנין?". "בכניסה שממנה נכנסת חתיכת..." אמרה בעצבנות פיי והלכה למטבח בעצבנות. ג'ספר יצא והתחיל לגרור את הגופה ליד הניידת שם יכסה אותה ויסיע אותה לאיש האחד שיפתר ממנו-הקצב.לא,לא אל תחששו,אני בספק אם אנשים שם אוכלים תנינים,בעיקר מתים שהתבשלו בשמש ובמקום הדבר שנקרא ראש יש להם עכשיו חור.הקצב היה כינוי לנפטר הפגרים.זה לא היה נדיר שאנשים היו דורסים,משליכים גופות שלא ראויות למאכל אחרי הצייד ובמקרה של התנין המסכן,המקום הלא נכון בזמן הלא נכון.הוא היה נפטר מהכל.
צלצול הטלפון של ג'ק העיר אותו מהנמנום מול הטלוויזיה "הלו" אמר בקול צרוד ורדום "ג'ק?הערתי אותך?לא חשוב,בוא לבר,אני צריך ללכת ואין אף אחד אחר שיכול להחליף אותי" אמר אייק,הבוס של ג'ק מהבר השכונתי. "אתה לא רציני,זה יום החופש שלי.הרגתי הרגע תנין למען השם" אמר בקול מדוכדך. "אני מצטער חבר,אני אחזיר לך את יום החפש,רק תבוא לפה.בעלה הלך" לחש אייק. "אתה רוצה להגיד לי שאני מפספס את יום החופש שלי כי אתה רוצה לזיין?" "לעזאזל ילד,תבוא עכשיו תתחשבן אח"כ!" וניתק.
לעזאזל עם האייק הזה,הוא אף פעם לא לומד,מי מזיין נשואות בכלל?! הוא קם בחוסר רצון מהספה שלו והתחיל להתלבש לעבודה.
הוא שטף פנים וירד במהירות לשביל אל האוטו.הוא נסע אל הבר שהיה ידוע כלא יותר מ"אייק'ס".ג'ק תמיד חשב שזה די יהיר לקרוא לבר על שם פרטי,אבל היי,המשכורת הייתה שווה את זה.
הוא נכנס לבר,שהיה ריק מאדם חוץ מהאלכוהליסט השכונתי. "נו מה" ג'ק הביט בשעון "בשעה חמש וחצי ואתה כבר מכבד אותנו בנכחותך מר.גרייזן?" גרייזן הרים את כוס הבירה שלו כאות הוקרה.
"אתה חייב לי,אתה יודע את זה" אמר ג'ק לאייק "כן,כן,עכשיו איך אני נראה?" "כמו מזיין נשואות זה איך" "מעולה,אז אני הולך לזיין הלילה אם כך" ג'ק הניד בראשו והלך מאחוריי הבר.פאק,שכחתי את הספר.מה אני אמור לעשות פה עוד שלוש שעות?
ג'ק התחיל לנקות את הדלפק,לעבור בין השולחנות,לטאטא את הרצפה,כל דבר שיפגין את השיעמום.כשסיים המקום הבריק והיה מוכן לקבלת הקהל השיכור של השכונה והעיר.השעון הראה על שבע וחצי וג'ק החתיל לשבת ולנוח לפני ההמולה.
לפתע נכנסה בחורה,ג'ינג'ית חמודה,לבושה במכנס קצר,חולצה גדולה עם הכיתוב "don't drink and drive,smoke and fly" ואולסטאר.
ג'ק קם על רגליו והתחיל לנקות את הדלפק,הוא סימן לה לשבת לידו והיא באה. "אז..אני מבין שאת לא מהסביבה?" היא חייכה "איך ידעת?" "טוב,לא הרבה היו מקבלים את החולצה שלך כמסר חיובי לילדים הנוצרים שלהם וגם,המקומיים לא עושים כאן את הטעות ולובשים מכנסיים קצרים ביום לח וחם כשכל היתושים יוצאים" וחזר לנקות את הדלפק כשמידי פעם הביט עליה."טוב,אני חושבת שג'יזס לא היה מתנגד למסר שלי,אחרי הכל הוא היה...פילוסוף דגול ננסח את זה כך.וכן,לגבי היתושים לצערי למדתי את הטעות שלי על בשרי היום,לא אחזור עליה זה על בטוח". "אז מה הקטע עם התיקים גברת...." "...ניקי, וטוב,אני אספר את זה לך בסוןד,אני מטיילת בארה"ב" הוא הביט בה וגיחח "לבד?לבד לבד?בארה"ב?מאיפה את תגידי?" "טוב אם אתה חייב לדעת,אני מישראל וכן,לבד.רוב הזמן אני נמצאת עם חברים אבל עכשיו מסתבר,אף אחד לא רוצה לבוא ולחקור איתי או הדרום האמיתי,הם מעדיפים להשאר בפלורידה" "אהא,מעניין..ואיפה את תשני?" "טוב,חשבתי שהברמן המקומי אמור להציע לי על מלון או אכסנייה...ועל הדרך יביא לי משהו לשתות" הוא הפסיק לסדר דברים והתרכז עכשיו רק בה "טוב,בסוף המשמרת שלי אני אוכל להראות לך איפה זה...ומה תשתי?" היא גיחחה "לחכות לסוף המשמרת שלך...כדי שתוכל לאנוס ולרצוח אותי אדוני הברמן?מבלי להאיר עדים כי האדם היחיד שראה אותי ישן כרגע מעולף בפינה?אני מעדיפה הוראות ישירות בבקשה ובירה טובורג" הוא עיקם את הפנים ואמר "טוב,אז אני מניח שהקורבן שלי להערב חמק מהאצבעות לא כך?ואין לנו טובורג,רק בירה אמריקאית,אני נותן לך אולד מלווקי" הוא לקח כוס ומזג לה "בוטנים?" היא הנהנה והוא שם קערית ליד הכוס "תודה..ברמן לא שמעתי את השם שלך". "קורבן האונס רוצה לדעת את השם שלי...המ...אבל אז למשטרה יהיה הרבה יותר קל למצוא אותי...אלא אם כן אני ארצח אותך" הוא חייך חיות זדוני וניקי זזה אחורה "אני רק צוחק" והחליף את הבעת הפנים למתלוצצת "טוב אותי זה לא מצחיק..אז שם?ועכשיו מלא!"."חחח אוקיי-ג'ק הריסון" הוא אמר בחיוך והביט בהמולה שנכנסה בדלת "ועכשיו הגיע הזמן לעבוד,אני אומר שמרי על הכיסא בחייך,אח"כ את תצטרכי לעמוד ולחכות שוב בתור" והוא פנה לאחרים שהתחילו להתיישב ולמלאות את המקום.המקום התחיל להרגישד,ג'ק הגביר את המוזיקה וניקי התחילה לגמוע את הבירה במהירות,אולי לנסות להרגיל את הראש למוזיקה שהתחילה לנגן ואולי כדי לדבר שוב עם ג'ק.דבר אחד היה בטוח,שעכשיו היא הרגישה הרבה פחות בטוחה,היא חיזקה את האחיזה בתיק ושמה את רגליה על התיק השני שהיה מתחת לכיסא. הבר היה מחולק לקבוצות קבוצות.בנות בערב בנות שלהן ג'ק הגיש שוטים וקוקטיילים,בחורים עם בירות,זוגות פה ושם,קבוצה מעורבת וניקי.אישה נכנסה ונישקה את ג'ק "אני כ"כ מצטערת,לא התכוונתי לאחר" "קדימה,שימי מהר סינר,בשולחן שלוש רוצים צ'יפס וקנקן בירה ושני שוטים של טקילה,תכיני את הצ'יפס והאלכוהל יחכה על המגש" היא רצה ללובש את הסינר ולהכנס למטבח.
"היי ג'ק?אני צריכה ריפיל כאן" חייכה ניקי."רגע" אמר בעצבנות בזמן ששלושה בחורים נינדו אותו עם הזמנות של רום,בירה וויסקי.
אחרי חמש דקות חיכתה כוס בירה לניקי,בלי בוטנים.היא הביטה בג'ק והוא משך בכתפיו וחזר לטפל בלוקחות אחרים.היא התחילה לשתות את הבירה וניגש אליה בחור מקבוצה אחת "היי,אני הומר" והוא הגיש לה את היד והיא התחילה לצחקק "הומר?כמו הומר סימפסון?חה,ז"א היי אני ניקי" הוא החמיץ פנים והסתובב חזרה.ניקי חזרה אל הבירה שלה ונגמרה אותה,היא פנתה שוב לג'ק "היי ג'ק,מתי אתה מסיים?" הוא חייך "נו נו,למה אנסים משתמשים ברופיז כשיש אולד מלווקי?" וחייך "עוד שעתיים,את רוצה לחכות ואני אראה לך את המוטל?" היה הנהנה והראתה שהכוס שלה ריקה.הוא מזג לה כוס נוספת והיא הוסיפה "הייי,אני רוצה טקילה" היא תפסה לו את היד "ואני רוצה שאתה תשתה איתי" הוא יצא מהאחיזה שלה "לא ולא,אנסים לא שותים עם קורבנות,זה פוגע ביכולת להתפקוד והזריזות,חוץ מזה,אני לא שותה בעבודה" "המ...אני לא חושבת שזריזות היא תכונה טובה מידי לסקס,אבל לאנסים אני חושבת שזה די ברכה,מסתיים לפני שזה התחיל" היא התחילה לצחוק ולשתות מהבירה "חוץ מזה,איזה ברמן לא שותה בזמן העבודה?" "אני" והוא הסתובב לשטוף כוסות ולנקות. כמה בחורים התחילו להתעצבן ולדחוף אחד את השני "היי!היייייייייי!או שתרגעו או שאני מעיף אותכם החוצה" אמר ג'ק בתוקפנות והם נרגעו.המלצרית התחילה ללכת בין השולחנות ולאסוף כוסות ולרשום הזמנות נוספות,לפתע שני בחורים קמו ודחפו אותה בטעות." זהו,כל הקבוצה הזאת,החוצה!תשאירו טיפ ולכו הביתה!היי,מיטש תיקח את מר.גרייזן הביתה,אתה גר לידו" אמר ברכות לפתע "אני לא מאמין,שוב?!למה אתה לא מזמין לו מונית?" "למען השם מיטש הבית שלכם חמש דקות הליכה מפה!" "עשרים כשיש לך שיכור על הכתף!" "תבקש מהחברים שלך לעזור, עכשיו לכו".
ג'ק שב לנקות ולטקטק מהר את כל הסידורים שהיו בבר "תתכונני,המשמרת שלי נגמרת עוד עשר דקות" הוא מזג לה עוד בירה והיא הוציאה את האנרק לשלם "אז...כמה טיפ נהוג להשאיר כאן?" "50% פחות או יותר" השיב בחיוך ג'ק "משאירים טיפ לפי רמת השירות לא לפי הנוהג" הוא הוציא לה את החשבונית והתחיל להודיע למלצרית מה עליה לעשות עד שאייק מגיע,המלצרית הנהנה ושבה לקחת הזמנות נוספות.
ג'ק שם על הבר שני כוסות שוטים ומזג טקילה "חשבתי שאתה לא שותה בעבודה" אמרה ניקי בזלזול "הממ...טכנית המשמרת שלי נגמרה לפני דקה,אז שוט או לא?" הוא הזיז את הכוס אליה היא הרימה אותה "צ'יירס" ושתו יחד. הוא יצא מהבר והתחיל להרים לה את התיק "לא עזוב,אני יכולה לבד" "זה בסדר,את תקחי את השני ואני את זה למטה" והרים אותו על הגב. "עכשיו תגידי לי באמת למה הגעת ללואיזיאנה,אני לא חושב שזה המקום הראשון שאנשים חושבים לבלות בו" ופתח את הדלת "טוב,לא יודעת,אני מנילה שהטבע..נהר המיססיפי,הביצות,מה שאני רואה בעיניים זה רק חול וצחמי מדבר,אפילו אין הרבה חיות,רק עיזי ושפני הרים.הרגנו את השאר" והביטה בקרקע ומעדה.הוא תפס אותה והרים "הוו...תזהרי שם,עם המכנס הזה הדבר היחיד שישאר לך זה שפשופים מהאבנים" היא הביטה בו והתייצבה במבוכה. "אני חושב שכדאי שניסע באוטו" והראה איפה הוא "אני לא חושבת שזה בטוח לסוע עם פושע באוטו" הוא גיחח "ולתת לו לקחת אותך למקום שאת לא יודעת,ברגל,בחושך זה יותר בטוח?" היא הנהנה והתחילה ללכת לאוטו. "הדעה והמעשים שלך לא תואמים...זה בגלל הטקילה" אמר בטון מזלזל וגבוה."טוב,מה לעשות ששיכרת אותי כדי שלא אוכל להתנגד" "חחח טוב לא יודע,אבל אני חושב שגם בלי זה יכלתי לגבור עלייך" היא זרקה לו מבט ארסי ונכנסה לאוטו."נו ג'ק?אתה בא?" הוא התמהמה ונכנס לאוטו.הוא הדליק את המוזיקה ושם בפול ווליום והיא מיד הורידה את זה לרמה נורמלית "אני לא מבינה,למה אתה חייב לשאול את כ"כ חזק?אלוהים!" "אני מניח שהעבודה בבר דפקה לי את האוזניים" והוא הגביר טיפה.הם נסעו כחמש דקוטת "טוב,הנה הגענו,המוטל היחיד בעיר,תהני לך".ניקי הביטה על המוטל וחזרה אל ג'ק "אתה צוחק עליי נכון?אין משהו יותר נורמלי מזה?" "מטצטער" ומשך וכתפיו "תבקשי את חדר 34 הוא הכי נקי ונורמלי" היא הביטה בזלזול במוטל והתכוננה לצאת מהמכונית.
"היי,תקשיבי ניקי מה את עושה מחר?את פה עדיין?" היא חייכה "הממ...כן...לא יודעת,אני לא יודעת מה אפשר לעשות פה אני צריכה מדריך"."אני אאסוף אותך ב11 בבוקר,תהיה מוכנה,ובלי מכנסיים קצרים,אני חושב שתהני מחר" היא חייכה והתקופפה לעבר המכונית "זה דייט אדוני הברמן?" "למה לא?" הוא חייך ונסע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hunter's book