לשם שינוי יש לי תמונה יפה של עצמי, אז צירפתי

אני מתחילה להצטער שלא באתי לארווה הרבה זמן.

אני רק עכשיו שמה לב כמה זה השפיע עלי, אני כל התקופה הזו הייתי ככ עצבנית וחסרת סבלנות ולא הבנתי למה ובשניה שהרחתי את הקקי של סולבג ואת הזיעה של כל המסריחולים השפוטים של יפתח החיוך נמרח לי על הפרצוף. משהו מושך אותי למקום הזה, השקט,הסוסים,הניחוחות אני לא יודעת אבל זה כמו טרפיה בשבילי, לרכב ולהיות בארווה

היום רכבתי על עזיזה. עם אוכף ספורט. וואו זה היה פשוט משחרר. שחכתי את עומר,את הצרות של במתמטיקה,את אידאי ואת העולם. "כשאתה על הסוס חשוב רק על לאן להגיע  ולא איך." אחד האהובים עלי, נאמר ע"י אחד מגדולי הרוכבים, אם אני לא טועה הוא היה אלוף העולם לפני כמה שנים.

עכשיו נתמקד בצרות שלי, שלצערי לא נעלמו בזמן הרכיבה אלא רק נשכחו.

עומר מעצבן אותי. ונפרדתי ממנו. מצטערת על כל שניה  ועוד בSMS וואי איזה טעות... הלוואי שיכולתי לחזור אחורה. ולא לשלוח את האסמס המקולל ההוא  (<-סבל)

עכשיו בטח תשאלו "למה נפרדתם? הייתן ככ מתוקים!" (כל החברים שלי אחמהמהמממ)

אז ככה :

*הוא לא מדבר איתי וגם כשהוא מדבר איתי זה שיחה תקועה שאת רוב הדברים בה אני אומרת חוץ מכשהוא אומר שחם לו

*אנחנו לא נפגשים. אני מפנה את כללל הדברים שלי אבל הוא אף פעם לא יכול ס_ס

*יוצמח (המבין יבין)

ממקודם לא היה לי אכפת שלא קראו את הבלוג. עכשיו. אני אשמח לעצות  אפילו יותר מאשמח....