אבא, אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם אבא טוב
אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה
אבא, אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי
יונתי בחגווי הסלע
השמיעיני את קולך
תשירי לי שיר חדש, חדש
שיאיר ליבי ואת מיתרי.
אבא?
כל הילדות שלי התפללנו לפני הארוחה, הלכנו לקהילה, היו לי ספרים עלייך, האמנתי בך.
גדלתי ועם השנים באו דברים קשים .. התמימות נעלמה. זה כבר לא היה צרות של ילדים קטנים שבוכים לאמא והכל מסתדר, עברו עליי דברים קשים שבגרו אותי בכ"כ הרבה שנים שהנפש שלי היא כבר לא של ילדה בת 15 וחצי אלא של בת 30.
תמיד אומרים אם יש אלוהים למה הוא גורם לכל הסבל הזה? למה הוא נותן לאנשים למות, למה יש מלחמות, מחלות וכו'?
אני מבינה שאין דבר כזה עולם בלי בעיות וזה כן מקובל עליי .. אבל מה שאני עברתי? זה כבר היה יותר מדי בשבילי ואתה כן ידעת את זה.
אומרים שאלוהים עוזר לאנשים לתפור את בעיות שלהם, למה לא עזרת לי? למה הייתי כ"כ הרבה זמן בדיכאון?
למה גרמת לי להרוס חלק מהחיים שלי, לעשות כ"כ הרבה דברים שאני מתחרטת עליהם עכשיו והייתי עושה הכל בשביל להחזיר את הגלגל אחורה,
למה פשוט לא "התגלית" בפניי כמו שכל המאמינים אומרים שקרה להם?
ץמיד האמנתי שאתה קיים פשוט את האמונה בך אבדתי.
אתמול קרה משהו ובכיתי והתפללתי כמו שאף פעם לא התפללתי ואני יודעת שכן הקשבת לי.
אם אתמול הקשבת ועזרת למה לא יכלת לעשות את זה שנה שעברה?
אני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי, עם החיים האלה, עם הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
