יומן מסע

רבתי עם ההורים שלי, אחרי שאבא שלי ירד עלי כל הסופש, התפוצצתי על שניהם, אני ואמא שלי בחיים לא רבנו .. וזה נורא ...

ואז רבתי איתו אחרי שהיה לנו ריב לא קטן בחמישי וכל הסופש הייתי עצבנית זה התפוצץ שוב, והוא אמר שאם אני אמשיך ככה הוא לא ישאר איתי ולא משנה אם אני אאיים לעשות לעצמי משהו, ולא משנה כמה אני אבכה הוא לא יהיה כאן, ואני לא מבינה דבר ראשון מה הוא מאיים עלי, דבר שני איך הוא יכול ככ בקלות לוותר עלי, גמאני עצבנית עליו אבל אני לא חושבת לעזוב אותו ובטח שלא אומרת לו דברים כאלה וזאת לא אני שדיברה מגעיל כל הסופש !!! ודבר שלישי הוא לא יכול לעזוב אותי אחרי שניפתחתי אליו ככה ונתתי את כולי הוא לא יכול לעשות לי את זה.

אני מרגישה ככ לבד . ומרוקנת. ובדיכאון. ובעיקר לבד.

ושכל זה לא היה צריך לקרות. 

ושהייתי אמורה לסיים תיכון עם בגרות מלאה, ולא להיות בחרדות ודיכאונות כל הזמן.

ולא הייתי אמורה לעבור את כל הניתוחים האלה, וגם שכבר כן עברתי אותם הם היו אמורים לעזור, ולא להיכשל !

וזה ככ לא פאייר ! ואני מרגישה ככ לבד..

בחיים לא הרגשתי ככ לבד ...

בא לי פשוט לא לצאת יותר מהחדר בחיים. לא לדבר עם אף אחד ופשוט לא להפסיק לבכות עד שיגמרו לי הדמעות .

אין לי כוחות יותר. אני מרוקנת . 

אני פשוט לא יודעת מה לעשות. 

וכואב לי .

אין לך מקום\היהודים

אין לך, אין לך מקום 
אין לך, אין לך כבר כוח 
גם לא לראות 
גם לא למרוד עוד 

אין לך, אין לך מקום 
אין לך, אין לך כבר כוח 
גם לא לשרוד 
גם לא למעוד עוד 

אין לך מנוחה 
כואב לך, אלא מה 
אבוי לך, אבוי 

אין לך, אין לך מקום 
אין לך, אין לך כבר כוח 
גם לא לבכות 
גם לא לרעוד עוד 

אין לך, אין לך מקום 
אין לך, אין לך כבר כוח 
לחלום אפשר 
הכל מותר כבר 

אין לך מנוחה 
כואב לך, אלא מה 
או הכל יעבור 

אין לך, אין לך מקום 
אין לך, אין לך כבר כוח 
גם לא להיות 
גם לא לרצות עוד 

תסתכלי עלי 
אתן לך את חיי 
רק שובי אלי 
שובי אלי 

אין לך מקום