לעזעזל, מה מפריע לי כל כך ?

אני לא יודעת מה קורה איתי או מה עובר עליי.. באמת.. זה פשוט קשה מידי

אני עוברת תקופה כל כך טובה אבל מצד שני היא פשוט קשה.. כל כך קשה שאני לא יודעת מה מקור הקושי בכלל

טוב לי עם עצמי. באמת טוב. אני מרגישה שאני מתחילה לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי.. וזה דבר נהדר נכון ?

ואין לי אף אחד בלב בשביל שישבור אותו, אז זה בכלל התקדמות.

אני במקום טוב. אני במקום מדהים מבחינת ביטחון עצמי.. או לפחות התקדמות ממה שהיה פעם.

היום אני מסתכלת על עצמי במראה *ולרוב* נהנית ממה שאני רואה.

טוב לי לטפח את עצמי וטוב לי להרגיש .. יפה - דבר שלא הרגשתי כמעט אף פעם.

עבדתי על עצמי, אני מניחה שזה חלק מתהליך התבגרות נפלא שאני עוברת

ומצד שני,

חסרים לי האנשים שאני אוהבת בחיים. כלומר, רק אחת מהם.

רבתי עם אחת החברות הכי טובות שלי. עזבו חברה.. היא בן אדם מבין המדהימים שהכרתי, אם לא הכי.

היא מעבר לחברה. היא נשמה טהורה וטובה. יש בה כל כך הרבה מעלות ותכונות שהייתי רוצה שיהיה לי.

אני מסתכלת עליה בהערצה ובהערכה.. ואני גאה שהיא קוראת לי חברה טובה שלה.

תמיד יש לה תשובות להכל, והיא אף פעם לא עם אגו בחברות, היא תמיד מחייכת ונותנת לכולם הרגשה טובה כשהיא בסביבה.

ומשהו בתקופה האחרונה נהרס בחברות שלנו.

משהו פשוט הלך לאיבוד.. זה קצת מפחיד אותי.. אם לא הורס אותי מבפנים.

אנחנו רבות המון, בעיקר בגללי, כי אני שופטת על המון דברים שקורים, ועל המון דברים קטנים שהיא עושה שפתאום נראים לי כל כך.. גדולים.

אני לא יודעת להסביר מה קורה שם, ואני יודעת שיש לי חלק בריב הזה, אני יודעת שגם אני אשמה..

אבל אני לא מצליחה לסדר את התסביך שאני עוברת..

מה קורה איתי ?

אני לא יודעת מה לעשות.. אני פשוט נואשת.

אני לא רוצה שהשנה תתחיל ככה .. אני רוצה שיהיה לנו טוב, ומעבר להכל, אני לא רוצה לאבד אותה בעד שום הון שבעולם

למרות שמצד שני, מרגיש לי שבלעדיה אני יהיה הרבה יותר נינוחה. ויש אלף סיבות לכך.

אבל ברגע שהמחשבה הזאת רק חולפת בראשי - אני מיד מוחקת אותה ונזכרת בבן אדם שהיא.

אני אוהבת אותה. ואסור לי, פשוט אסור לי, לוותר עליה.

עכשיו ..

מה אני עושה ?