עם כך,נתחיל בזה שתאומים...טוב זה פשוט מגניב,אתה אף פעם לא לבד ואתה והתאום שלך (במידה והם זהים) אתם כמעט בבועה מושלמת של אחד של השני.החסרון הוא שרוב הפעמים יש תאום שולט ויש את זה שכנוע אליו,כמו בעצם בכל מערכת יחסים בעולם הזה.אז התאום השולט מכתיב את מה הם ילבשו,הוא יהיה זה שישחק ראשון בצעצועים והוא זה שיגרום את רוב הבלאגן.ואילו התאום השני נופל בין הכיסאות (טיפטיפה) אבל מפתח אם הכל סבבה אופי נדיב,כי לא הייתה לא ברירה אלא לחלוק כל החיים.

יש לי בבניין שני זוגות תאומים-שני פרחחים קטנים בתחילת העשרה וזוג של חתיכים בסביבות ה23-25 (מיותר לציין במי יעסוק הפוסט נכון?בקטנים אוויאסלי!טוב לא באמת)...ANY HOW...שני זוגות התאומים תואמים את מה שנרשם למעלה,אחד הוא השולט (מהיותר מאנייק משומה ופחות נחמד-הרבה פחות^^) והשני הוא הכנוע (הנחמד יותר).למרות שבתאומים הקטנים זה מצב של פרחח ופרחח יותר.(אני מרגישה פולניה...אני חוזרת על המילה פרחח שאולי עוד אני אתחיל לקלל באיידיש...דיין נשומה זאל אריינגיין אין א קאץ , און א הונט זאל איר א ביס טא...אוף כבר קרה).הבעיה שלי מתרכזת בתאומים הגדולים.לקסיקון-תאום א'-שולט מאניוק,תאום ב'-חמוד ונחמד.

אני והתאום ב' כבר מפלרטטים אלוהים יודע כמה זמן..הממ...בערך שנה.אבל מהמצב הזה נוצרות כמה בעיות שעוד לא מצאתי פתרון:

1.אני עיוורת.ז"א עיוורת מרחוק,אני רואה אתכם ככתם אחד מטושטש...הדבר הזה נורא מקשה להיות בכוננות של להראות טוב,כשלא רואים את התאום מתקרב בכלל.כתוצאה מכך אין לי הזדמנות לסדר את השיער ולהראות נורמלי ולהספיק להגיד משהו יותר מתוחכם מ"סבבה מה איתך?^^".

2.הם תאומים זהים.זהים.אין להם שוני אחד,הם תמיד עם אותה תספורת,אותם משקפיים,אותם נעליים וכמעט אותו טעם בבגדים.אז אני עם העיוורון שלי ועם זה,לא מצליחה להבדיל בינהם.

3.מה שמוביל לסעיף שלישי-יוצא שתאום ב' הוא תמיד היוזם.מר הגורל ותמיד כשאני רואה אותו אני נראת טוב,עם איפור,לא מוטרדת משום כלום,נקייה...אומרת לו "היי מה קורה?" בחיוך חמוד ומבט בעיניים של "קח אותי תאום יקר!"...אמאמא...זה לא הוא,זה אחיו.תאום א' הוא לא תאום ב' והוא לא מחבב אותי משומה ואף פעם לא עונה לי לשלום (זונה או לא זונה?) או שזה האא..הי..ברפרוף.והמצב עם תאום ב' תמיד הפוך.אני תמיד ביום שלא היה לי כוח לשים איפור,שיצאתי עם בגדי בית אל חברה,שאני רק אחרי מקלחת ולא סרקתי את השיער כי אני יוצאת לשנייה וחוזרת וכך הלאה.אני בגלל שנכוותי יום או חצי יום לפני,חושבת שזה תאום א',לא מביטה בו ולא אומרת לו שלום.אז אני מרגישה נגיעה ו"היי..מה קורה?לא אומרים שלום?".פאק.וזה תאום ב'...ואני עם המדי ב' הכי מעפנים שיכולים להיות לי....אז אני לא בהיכון "הא...היי^^ מה קורה?סורי לא ראיתי אותך" והוא אומר סבבה והולך לפני שיש לנו הזדמנו ממשית לדבר :(.

4.אני לא יודעת את השם שלו.:O אני שכנה שלו כבר....בערך ארבע-חמש שנים...ואני עדיין לא יודעת את השם שלו.שופה על הבוזלת ואני חרא שכנה,אני יודעת.תמיד הייתה לי פנטזיה כזאת...

"היי מה קורה?" הוא אומר.אני הפעם הזאת מאופרת ולא שק טינופת "סבבה מה איתך^^?" "סבבה אחלה..טוב נתראה" מבט ממושך חיוך והוא הולך לעבר המדרגות."היי!חכה שנייה" "כן?" "תקשיב...כמה זמן אנחנו שכנים?" "לא יודע..די הרבה כזה" "כן,ויש לי בעיה" הוא מחייך ומשלב ידיים ומסתכל עליי "אני לא יודעת מה השם שלך" ואני מחייכת וגם הוא "אבל אני יודע את שלך-ציידת" ":O סליחה,אבל עכשיו אני חייבת לדעת,איזה מין שכנות זאת מצידי" ואני נוגעת לו בזרוע "חחח אוקיי קוראים לי יותם (לא יודעת למה יותם,שם ראשון שעלה לראשי למרות שמתאים לו דותן...או רועי..)" "נעים להכיר יותם D:" "היי,תקשיבי מה את עושה עכשיו?" "המ...מגלה את השם שלך ליד המעלית?" "חחח לא תוכניות להערב" "המ...לא יודעת משתעממת בבית" "אז..." הוא מתקרב ואומר "מה דעתך להשתעמם איתי קצת?את יודעת איפה אני גר נכון?אז תרדי אליי ונעשה משהו" אני מחייכת ואומרת "לא יודעת לא יודעת...נראה איך הערב יתפתח,תודה על ההזמנה :)...אז נתראה,אולי היום...ביי יותם" אני מתקרבת אליו ומתרחקת למעלית.הוא נשאר לחייך ועולה במדרגות.

אוף.למה זה לא יכול לקרות במציאות?:(

AND TWINS!!!