אז, זה קרה.
בעקרון, שום דבר מפה לא נכון.
סתם ילדה עם בעיות.
משעמם, אז כותבים. גם אם כל מה שאני כותבת עליו קשור למוות.
זה לא כיאלו שאתם יותר טובים. פףף
-
אני לא בוכה, אני לא בוכה כי הבטחתי.
מטומטם, מי אמר לך להפסיק.
טיפש, מאמין
מוותר. ככה רצית שיזכרו אותך? לא נלחם, כל החיים, תמיד, מחליט שנכשל מראש. אפילו לא ניסית.
ומצד שני, מי אני להאשים? להאשים אותך? להאשים את היצר הרע שבך? שגדל בשקט, שהובס וחזר, שהושמד ושב מחדש.
אז בפעם השלישית אולי לא היה לך כוח, ולשנייה לא חשבת? שזה אולי אגואסיטי מצדך?
ואולי בכלל מצדי?
ושוב, מי אני? מי אני חתיכת טיפשה ומטומטמת (כמעט כמוך.) לשפוט אותך?
כי למרות שהייתי, נכחתי, החזקתי את היד ברגעים הכי קשים, מחיתי את הדמעות שכבר -באמת- לא היה לך מספיק כוח, פיזית, ונפשית.
שהיית הרוס ומרוסק ו"די כבר, די כבר, תעשי שזה ייפסק."
והייתי בוכה, כי רק את זה אני יודעת לעשות. כי רק מולך לא הייתי פאקינג חסומה רגשית.
אז לא עשיתי, לא עשיתי שזה ייפסק.
שהרעל שזרם לך בדם, זה ששרף מבפנים, זה.. שהיה אמור גם לשרוף את כל החרא שהיה לך בגוף, זה שלקראת הסוף התפשט לכל המערכות. זה שכוסעמק היה חייב גם להשאיר גרורות.
אז בכיתי איתך, וסבלתי איתך אבל לא בכיתי כמוך, ולא סבלתי כמוך, ולא הרגשתי מה שהרגשת, ולי לא אמרו שיש לי חודש לחיות, עם אופציית הארכה לשלושה, גג ארבעה אם אני אמשיך עם הטיפולים.
אני לא זאת שהעמידה פנים שהכל בסדר, כי אני התמוטטתי כשאתה, אתה החזקת לי את היד, ואתה מחית את הדמעות ואת חיבקת וניחמת ונישקת ואמרת שהכל יהיה בסדר.
ואיך בדיוק יהיה בסדר? שמישהו יסביר לי איך בדיוק יהיה בסדר, נו בבקשה, שהכח העליון הזה שאתה מדבר עליו יסביר לי עכשיו, אם הוא קיים שעכשיו הוא יסביר לי איך יהיה בסדקר כשבעוד... שלושה, גג ארבעה, אופציית הארכה בכלזאת, כי מי אמר שאני לא אספיק לעבור איזה התמוטטות עצבים עד אז, עפר ישפך עליך? ואנשים יספידו אותך? ואני, אני אספיד אותך.
ואני אגיד מילים יפות, על כמה שהיית, ולא תהיה יותר.
ועל כמה שזה לא הגיוני, ועל כמה שאני אתגעגע ועל כמה שתחסר.
ועל כמה שאני אוהבת ועל כמה שהשפעת, ונתת והענקת ועוד הרבה מילים נרדפות, אתה יודע, שישמע כיאלו אני אשכרה יודעת על מה אני מדברת.
ואני לא אבכה, ואני לא אבכה כי הבטחתי.
כיאלו שאני לא מתה (אוי אירוניה. מורבידית משהו, אבל בכל זאת אירוניה. אני בטוחה שאתה למשל הייתה מעריך את זה.) להיות איתך עכשיו ולראות איזה שידור חוזר של התכנית ההיא, שאין, אני אף פעם לא אזכור איך קוראים לה. ואני אגיד לך כמה שזה משעמם ונו סעמק תחליף ערוץ כבר!
ותגיד לי שאני לא מעריכה טלוויזיה טובה, ונריב על השלט, ואני אעביר לראות את ה"תכניות זבל" שלי, שבתכלס, ביננו, אהבת אפילו יותר ממני. ותנשק אותי, נשיקות קטנות כאלה שנוגעות ולא נוגעות.
ואני אבכה, שאלוהים יעזור לי, אני אבכה כלכך הרבה, אני אבכה כמו שלא בכיתי בחיים.
כי נו באמת, ממתי אני מקיימת הבטחות בדיוק?
-
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
