לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

NUNJA TIME


.

Avatarכינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2011

חברה, תראו משהו.


ח- חברה,

ג- גלעד


ש- שליט

מ- מחכה

ח- חמש שנים

 


עצוב כמה שזה נכון, אבל בכל זאת, שיהיה לכולם חג שמח.
מקווה שליל הסדר שלכם היה בסדר. אצלי היה מאוד כיף.
מאוד מקווה שגלעד שליט יחזור אלינו בקרוב, חייבים לקוות חיבוק עצוב.

 

נכתב על ידי , 20/4/2011 16:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Ahhh no! Do not want that to happen!


I had a dream. In the dream someone who murdered my sister

I know that what I wrote yesterday was under control, and I feel much more happy. Yes I realized that my family loves me and that I amconcerned Leach equally joys equal.

But why the hell I dreamed it?, dream was much more complicatedand frightening. I do not want to remember it now and write it. I'm just saying that murdered my sister

I remember I cried and we had a terrible dinner and she was there as a spirit and very happy, but then she disappeared and began to scream and cry.
People dream of seven years of their lives. I dreamed this dreamonce already.
I do not want anything to happen to my sister. Is the most important person in my world. Maybe we are very different, but I so love it. If Ilose it. I just crashed.

 

נכתב על ידי , 18/4/2011 14:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה הדבר הכי נורא שיכול להיות, וזה כואב, כואב לי בלב.


יש לי אחות אחת, בת 20 והיא בצבא כרגע.

תמיד ידעתי, גם מגיל צעיר שההורים שלי אוהבים אותה הרבה יותר.

היא קבלה את הגנים המשובחים. היא הרזה מבין שתינו, היא היפה, היא המוכשרת והמוצלחת, היא המגניבה והמצחיקה.

ומה אצלי ?, קיבלתי את כל הגנים הנחותים שאפשר. אני שמנה, מכוערת, האמת שאני כן מוכשרת- אבל היא יותר, אני לא מוצלחת ולא מגניבה.

איתה היו הרבה בעיות בבית הספר, היא היתה בורחת מבית הספר, מבריזה משיעורים, מקללת את המורים.

אבל כמובן שהם לא התחרפנו מזה ולא אמרו לה מילה על זה, כאילו שהיא צודקת והמורים לא, על כל מה שאי פעם אמרו עליה להורים שלי.

אבל כשאני מבריזה, או הולכת מכות, הם כועסים- ברור שיכעסו. אני הריי עלובה. 

תמיד שאני מתחילה לדבר בארוחת הערב, שבדרך כלל זאת הארוחה שאנחנו אוכלים ביחד, היא תמיד קוטעת אותי ומתחילה לדבר.

כאילו שאני אוויר, הם גם לא מקשיבים לי אף פעם, אני צריכה ממש לצעוק עליהם בשביל שיקשיבו.

ברור שהיא אף פעם לא שמה לב לזה שהם אוהבים אותה יותר, כי הכי טובה בעולם.

אז רע לי, ממש רע לי בגלל זה. אני לא אומרת שהם לא אוהבים אותי. הם אוהבים אותי, אבל לא כמו שהם אוהבים אותה.

 

אני רק רוצה למות. למות. למות. למות. למות. למות. ואני בוכה כמו מטומטמת, כאילו שזה יעזור במשהו.

בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מקופחת ככה. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות, וזה כואב, כואב לי בלב.

נכתב על ידי , 17/4/2011 17:38  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI DONT HAVE A NICKNAME אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I DONT HAVE A NICKNAME ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)