"מה שלום בוטן?"

קיבלתי הודעה מחברה.. מה שלומו.. הלוואי ויכולתי לצלול פנימה אל עמקי הרחם ולשאול אותו.

"ברוך השם..גודל.. רק שיגדל בריא" אמרתי.

רק הלב מודע לסערה שמתרחשת ביני לבינך מאתמול בלילה

אתה יודע בוטן שלי,

הייתי מעדיפה שתבוא לחיי כמו רוח סערה תגרום לי להקיא את נשמתי בכל יום, להתרחק ממאכלים ודברים שאהבתי,

לעלות במשקל כמו אמא בהמה, לסבול מעצמות כואבות, צרבות וכל דבר לא נעים שהריון יכול להביא איתו..

מאשר לקבל בשורה שאולי חס וחלילה אצטרך לשקול צעד נורא כמו להיפרד ממך.

כל שבוע מחדש אני מחכה לרגע שארגיש אותך זז בוטן

מחכה שתרגיש את היד שלי שמחכה בצד השני להחזיר לך חום

ועכשיו הפאניקה הזו..

אתה מרגיש אותה, אני יודעת.

כואב לשנינו בבטן

גם לאבא קשה, הוא מתפלל והוא רוצה שגם אני אעשה זאת

אבל קצת קשה לי בוטן

אני מעט כועסת על אלוקים,

בעתיד תשמע את הסיפור שלי כילדה.. כנערה מתבגרת כמו שאתה תהיה..

ותבין למה אני כועסת עליו עכשיו.

אני מאמינה שהוא החליט שאני חזקה מספיק להתמודד עם המצב

אבל אני לא יודעת מה יהיה עם אבא

אני לא יודעת איך המשפחה שלו תגיב.

ביקשתי שיילך לרב גדול שנמצא ממש קרוב אלינו

אמרתי לו בוטן שכל מה שהרב יגיד זה מה שאעשה..

אני סומכת עליו בוטן שהוא יברך את המשפחה הקטנה שלנו לבחור נכון ולחיות נכון.

אני כל כך מתפללת לגלות שהכל זו רק סטטיסטיקה נוראית

שאתה תישאר הבוטן הנפלא והבריא שצפינו בו עד אתמול.

אולי זה רק סיוט, אולי אלוקים רק שם לנו אבן קטנה בדרך על מנת שנעריך אותך ואת החיים יותר.

אני אתפלל בלב למרות הכעס.

אני מבטיחה לך בוטן שאנסה לשמור על שפיות ואופטימיות בשביל שאתה תרגיש חזק להיות בריא ושאבא לא ישבר.

יש המון חוסר מילים באוויר, המון מתח, המון פאניקה בוטן קטן שלנו..

אפילו הכלב מרגיש ובא לשים עלינו ראש, להקשיב לך כי הוא שומע את מה שאני עדיין לא.

אני מחכה לך בוטן,

בכל מחיר.

הלוואי שפעם הבאה שישאלו אותי לשלומך

אוכל להגיד בלב שלם שאתה ברוך השם בסדר.