שירה הקטנה

הרבה פעמים שמישהו היה זורק לעברי איזה משפט מפוצץ,"פסיכולוגיה בגרוש" כמו שרובנו קוראים לזה היום הייתי מזלזלת בו.בכלל משפטים כאלה הפכו היום לקלישאות והם הפכו לכאלה רק בגלל השימוש הרב שאנחנו עושים בהם.המטפלת היקרה שלי גרמה לי לעצור רגע,לחשוב עליהן,לחקור אותן ועד מהרה גיליתי עד כמה הן מציאותיות ונכונות ושכל מי שמשתמש בהן בעצם הבין את מה שמסתתר מאחורי "הקלישאה". 

קיבלתי היום תגובה לפוסט האחרון שלי שגרמה לי לעצור לרגע ולחשוב.שאלתי שם אם יש לנו בחירה.כבר אז היתה לי התשובה אבל לפעמים אנחנו צריכים תזכורת,לפעמים כשאנחנו מתעייפים מהדרך כל מה שאנחנו צריכים זה רק להיזכר,להיזכר במטרות שהצבנו לעצמנו,להיזכר ברצונות שלנו ולהיזכר בעצם שאנחנו בסדר,שעצרנו לרגע רק בגלל שהתעייפנו וממש בקרוב אנחנו נשוב.

אני מאמינה בבחירה החופשית שלנו,אם היא לטוב או אם היא לרע היתה לנו בחירה ואם אנחנו בחרנו במשהו אז גם בידינו לבחור אחרת.

עד לפני מספר שבועות כל פעם שהרגשתי לא טוב והיו אומרים לי "זו הבחירה שלך להרגיש ככה" הייתי מתעצבנת!מה הבחירה שלי בזה?מי בוחר להרגיש לא טוב?למה שאני אבחר בזה?זה לא תלוי בי בכלל!!!אז נכון הרבה פעמים הרגשת הדיכדוך והמצב רוח הרע לא באים בהזמנה וכולנו מתעוררים לעיתים לבוקר אפרורי ולתחושת מועקה,הרגש הזה באמת לא בידינו,אנחנו לא בחרנו לקום ככה ואנחנו לא בחרנו מראש לא להרגיש טוב אבל,וכאן נכנס האבל הגדול,כאן גם נכנסת לתפקידה "גברת הבחירה".כשרגש שלילי מתגנב לליבנו אנחנו צריכים לתת לו תוקף,לראות אותו,להרגיש אותו,להיות מודע להתגנבות הפתאומית שלו ואז להחליט,אני נותן לו להשתלט עלי?אני נותן לו מקום להיכנס לחיי? או שאני נותן לו את הכבוד שמגיע לו אבל בוחר כרגע להרגיש אחרת.

לאחרונה הרבה רגשות שליליים מתגנבים לתוכי,מנסים לתפוס מקום ולהעיק על ליבי אבל לאחרונה אני יותר ויותר זוכרת לבחור אחרת.אם מישהו אמר לי משהו רע אני אבחר אם להעביר את זה הלאה או להיפגע,אם קמתי בבוקר עם מועקה אני אבחר אם לצאת או להישאר במיטה,אם נכשלתי במבחן ,אם רבתי עם חברה או אם סתם היה לי יום נורא זה בידיים שלי להתמסר להרגשה או פשוט לבצע בחירה ולשחרר אותה.

יש אנשים שאצלם זו התנהגות טבעית שהבחירות שלהם בטוב מגיעות ממקום של אוטומט ואין להם צורך להשקיע אנרגיה מרובה כדי לבחור אחרת.ויש אנשים כמוני לדוגמה שצריכים להיות תמיד עם האצבע על הדופק,לדעת שאם אני לא אהיה מודע אני יכול מהר מאוד להגיע למקום רע.

הכל עניין של תרגול,להרגיל את עצמנו לחשוב אחרת ללמד את עצמנו להתנהג אחרת וכל שינוי כזה בין אם הוא קוגנטיבי או בין אם התנהגותי הוא מצריך סבלנות רבה,אורך רוח ותקווה.אז אם לפעמים נזרקת לעבריכם קלישאה תחייכו ותשיבו חזרה,אני בתהליך של בנייה.