עמית? עמית? את חיה?

שמעתי מהחצי חלום שהייתי בו, אמרתי לאימא "כן" ו"מה את רוצה ממני, תסגרי את הדלת ותתני לי להמשיך לישון.."

אבל הסתבר שישנתי יום וחצי מבלי לצאת מהחדר אפילו לא לשתות מים.

ומאז הבנתי שאני מכורה, מכורה למיטה הזו, לחלומות שלי, אליו.

אני יודעת שבמציאות שלי, אבי לא יבלה איתי על החוף בים המלח ששתינו מכוסים בבוץ כמו שהוא בילה עם גרושתו ולא, אנחנו גם לא נעשה תמונות מצחיקות למצלמה. אני יודעת שגם הוא לעולם לא ישכב בחדר שלי, על המיטה הקטנה שמכילה רק אותי ואת החלומות שלי ויגיד לי "שהכל יפה בחייו כשאני ככה עליו", אבי גם לא יגיד לי בחיים שהוא אוהב אותי ואם בא לי ללכת לשתות איתו לבד. כי אבי זה אבי והמציאות לחוד וגם החלומות.

אז אני מכורה לשינה כי רק שמה הוא אוהב אותי. ואני יכולה לבזבז חיים שלמים על שינה, כי שמה אני מרגישה נאהבת ובמציאות אני רודפת אחריו ללא הפסקה, מחפשת את המגע הקר שלו, את הזיונים ללילה אחד, את החיוך שלו שהוא גומר עליי, את כל הלפניי בספה בסלון שלו. אז אני מעדיפה לישון כי שם אני נאהבת ולא רודפת. אז לילה טוב לכם.