הפנינה היא חסרת ערך כל עוד היא נמצאת בקונכייתה

יש לי חלום

שבו אני בוטח בך

יותר מבעצמי

יש לי חלום

בו כמו שאני אוהב אותך

גם את אותי.

קשה לי בלעדייך

מרגישה שלקחו לי את כל האוויר כמעט

אני מרגישה שיש שעון עצר בראש שלי שהתחיל את ספירתו מהרגע האחרון שנישקת אותי ויצאתי מהדלת הארורה שלך

עם כל שעה שחולפת השעון תופס משקל ומכביד עליי.

מכביד עליי לחיות מכביד עליי לצחוק מכביד עליי להעיז להרגיש חיה ומאושרת כשאתה לא לצידי

הגעגועים תופסים אותי ומנתקים אותי מהמציאות שלי, מקדישה את מחשבותיי אך ורק לך.

לעיתים קרובות מדי יוצא לי לקטוע את החיים שלי, את המירוץ המטורף הזה,

להפסיק הכל רק בשביל לדמיין רגעים שלנו שעברו ולא יחזרו יותר.

מאות פעמים רציתי לוותר לזרוק את האגו לפח ושיזדיין העולם, פשוט להתקשר ולהודיע לך שאני מגיעה.

לבלות איתך את החצי יממה הזאת שמרגישה כמו עשר דקות בלחץ.

אבל זאת תהיה נפילה שלי, זאת תהיה טעות לוותר על הנתק שיצרתי.

אני שותקת בשביל שתבין... ששיקרת, שפגעת.

לא מבינה למה היית צריך להסתיר את זה ממני בדרך כל כך מכוערת.

היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם רק היית אומר הכל בזמן ולא הייתי צריכה לשמוע את זה מהחבר הכי טוב שלך.

אני רוצה לצרוח

לצרוח עליך בפרצוף

אני רגילה לבוא אליך ולבכות כמה שאחרים פגעו בי

אבל עכשיו האחד שפגע בי זה אתה

כמעט לכל אורך הדרך אתה איכזבת אותי בדברים פחות משמעותיים ואני שוב ושוב הבלגתי

שתקתי

כמו מטומטמת נתתי לך מקום עצוב בלב שלי ואתה פשוט זרעת הרס בתוכו

הקוד של השער שלך עדיין שמור לי בפתקים

ההיסטוריה של השירים שלי הם כולם שירים שאתה הכרת לי

הדבר הראשון שאני מגיעה למקום הוא לחפש אותך

רוב התמונות באייפון הם צילומי מסך של שיחות שלנו

אני שוכבת במיטה ויכולה להרגיש את הידיים שלך מחבקות אותי

את הקול שלך מדבר אליי

לדמיין את הריח שלך

אני קמה בבוקר וכל מה שאני רואה זה את הפנים שלך

אני נכנסת לפייסבוק רק בשבילך

אני נון סטופ בודקת את הלאסט סין שלך בוואטסאפ

אני שומעת את השם שלך וקופצת

אני משתגעת כשאתה לא לידי

אבל אתה תמיד שם, לא מוכן להיעלם. כל כך עקשן. כל כך חלק ממני. כבר שמונה חודשים.