לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אתה יכול לבחור לברוח ואתה יכול לבחור להתעלם - אבל בסופו של דבר תתעורר לאותה המציאות.

Avatarכינוי: 

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2015


בס"ד

אחריי התגובות הנפלאות שלכן, שריגשו אותי ממש החלטתי להמשיך (-:
מקווה שתהנו אוהבת מלא!

 

 

 

 

פרק שני:

זה היה מוזר, תום ישן אצלנו מידי פעם אבל זה בהחלט משהו שלא קרה אף פעם, המעטתי לחשוב על ההתקלות המוזרה שלנו ואת האמת שכמעט שחכתי אותה, כמעט, עדיין הרגשתי מתח כזה באוויר, שזה מוזר בהתחשב שעבר בערך שבוע ולא קרה משהו מיוחד כל כך בלילה הזה.

 



דפיקה על הדלת. היא הייתה קטנה כמעט לא מורגשת, קמתי באיטיות משפשפת עיניים וניסיתי להיות בשקט לראות אם לא דמיינתי את הדפיקה, לא, לא דמיינתי היא התחזקה מרגע לרגע ומיהרתי לפתוח את הדלת כדי להפסיק את הרעש החזק. בעקרון היום יום שבת, שני הבבונים עדיין נוחרים ואימא חזרה לפניי איזה שעה הביתה וישר הלכה להשלים את שעות השינה שאיבדה בעבודה הסוחטת שלה.
פתחתי את הדלת עצבנית, בדיוק שהיד של הזר באוויר מוכנה להכות שוב בדלת לפי הצורך.
הוא היה כבן 23 או 22 להערכתי למרות שהזיפים על הפנים כנראה ביגרו אותו בשנה, הוא היה גבוה ממני בראש והעיניים החומות שלו היו כל כך אדומות, שהייתי מהמרת על כך שהוא לא ישן איזה יומיים, הוא ניראה כמו אמא אחרי שעבדה שתי משמרות לילה ברצף. כאילו חוץ מהזיפים והבגדים הזרוקים ועוד כל מיני אלמנטים כאלה.
"אני מחפש את קלווין פרי," הוא אמר אחריי שתיקה קצרה, קצת הופתעתי שהנער העייף הזה דופק כמו משוגע בשבע וחצי בבוקר, ביום שבת, בטענה שהוא מחפש את אבי האבוד "גם אנחנו," פלטתי בקוצר רוח "הבית הזה רשום על שמו, אני צריך לדבר איתו, אני חייב להזהיר אותו!," התפרץ לדבריי, אני רק הסתכלתי עליו מבולבלת "איזה מין בדיחה חולנית זאת," מלמלתי עדיין המומה, אולי אני חולמת? ניסיתי לטרוק לאיש מהחלום את הדלת בפרצוף, אולי זה יעיר אותי, אבל הוא משום מה התנגד לעניין ובקלות פתח את הדלת לרווחה מושך אותי ומצמיד אותי לקיר החיצוני של הבית "הנבואה מתגשמת!, הילדים שלו בסכנה! הילדים של כל החמישה! אני צריך אותו. עכשיו," את כל המשפט סינן דרך שפתיים חשוקות ואת המילה האחרונה צעק כאילו השליטה שלו בעצמו התערערה לחלוטין, "אבא נעלם לפניי שנה בערך, "   מלמלתי המומה לא מבינה מה האיש המשוגע רוצה ממנו ולא מבינה למה אני לא צורחת שאיש זר מחזיק אותי צמוד-צמוד אליו ואל הקיר המתקלף של הבית. ההשפעה של דבריי על האיש הייתה מיידית, פניו החווירו "את הבת של קלווין?" מלמל מבולבל, "אדרי?" שמעתי צעקה מלמעלה "את חייבת להקשיב לי, יש סכנה גדולה מאוד לחיים שלך ושל חברים שלך, אני יכולה לעזור אבל רק אם תתני לי ," האיש יסתכל לי ישר בעניים ולא עצר לרגע את שטף דיבורו "אדרי הכול בסדר?" שוב צעקה מלמעלה וזיהיתי את הקול של תום, רציתי לצעוק לו שיבוא, שיעזור ל אבל לא מצאתי את קולי "תפגשי אותי מחר באחד עשרה בלילה מאחורי הספרייה העירונית, תיראי מה קרה בעיירה 21.6.1915," "העשרים ואחת לשישי, אבא נעלם בעשרים ואחת לשישי.." מלמלתי "תבטיחי לי!" דרש הזר ממש לפני שתום ירד במדרגות ודחף אותו ממני בגסות "מה אתה חושב שאתה עושה?" צעק תום, הזר קם במהירות מהקרקע הנהן כלפיי ופשוט הלך, נעלם בין הבניינים, תום כולו מבולבל והפוך משינה נפנה אליי אוסף את פניי בידיו בעדינות גורם לעיניי להתקבע על עינייו "את בסדר?, למה לא קראת לי?" מלמל "אני בסדר, כנראה פשוט הייתי בהלם.. " מלמלתי  משותקת ומופתעת מכך שהוא מחזיק את פניי בידיו יותר ממה שאירע לפניי מספר דקות, הוא הוביל אותי למטבח נועל היטב את הדלת ומוזג לי מים קרים, רק כאשר הוא התיישב מולי קלטתי שאנחנו לבושים כמעט כמו שהיינו לבושים בסיטואציה המוזרה לפני שבוע, הוא היה ללא חולצה ואני לבושה בגופיה ומכנסיים קצרים, את המתח המוזר היה אפשר להרגיש אבל עינייו התקבעו על פרצופי והיו רציניות ורגישות נורא, שונות כל כך מהבעתו היהירה והרגילה שסלדתי ממנה, "מי זה היה?" שאל לאחר מספר דקות של שקט, "אין לי מושג, " השבתי מהורהרת "מה הוא רצה ממך?" "הוא לא רצה משהו ממני, הוא רצה את אבא שלי, זה היה כל כך מוזר תום, רוב הדברים שהוא אמר לא היו הגיוניים, " "למה הוא רצה את אבא שלך?, הוא לא ידע שאבא שלך כבר לא גר פה?" עכשיו גם הבעת פניו של תום השתנת והוא הפך למהורהר "כנראה שלא... כשבאתי לסגור את הדלת הוא משך אותי לבחוץ וממש איבד את זה לרגע, אמר משהוא על נבואה על זה שאני בסכנה שהחברים שלי בסכנה.. משהוא על חמשת האחרים.. הכל נשמע כמו שטות אחת גדולה.. " מלמלתי "תום, הוא אמר לי לבדוק מה קרה בתאריך שאבא נעלם לפני 100 שנה, זה כל כך מוזר.."  "אם הוא חיפש את אבא שלך פה איך הוא ידע את התאריך הוא נעלם?" תום אמר בדיוק מה שעבר לי בראש "הוא היה בטוח שאבא שלי פה, הוא לא סתם אמר את התאריך, ניראה לי שזה ממש חשוב, " אמרתי וקמתי במהירות מכניסה את הכוסס לכיור ביחד עם שאר הכלים המלוכלכים "אני חייבת לדעת מה קרה בתאריך הזה," מלמלתי והבטתי בעינייו של תום "מתי הספרייה נפתחת היום?" .

 





אחריי שהערנו את סת', מה שלקח הרבה יותר מידי זמן ממה שאמור לקחת לבן אדם רגיל להתעורר משיניה, הזעקנו גם את ניסה והלכנו ארבעתנו לעבר הספרייה העירונית בתקווה למצוא תשובות, אני בחלקי האמנתי לאדם המשוגע, הוא היה כל כך בטוח במה שהוא אמר אבל דבריו היו פשוט לא הגיוניים, לא צפיתי ליותר מידי אבל בכל אופן הייתי חייבת לבדוק.
"שוב תסבירו לי איך קרה שאדרי הייתה מוחזקת ללא רצונה על ידי משהו זר ממש על פתח הבית?" לחשנה ניס בקול רם שבכל זאת הספרנית הסתכלה עלייה במבטיי נאצה "כל זה קרה ולא התעוררתי?" מלמל סת' מהורהר "לא הוחזקתי נגד רצוני!" מיהרתי להגיד.. זה נשמע כאילו הייתי חסרת אונים, ובוודאי שאני לא כזאת,  "אז היית יכולה להשתחרר מהאיש אבל נהנת להיות כל כך צמודה אליו ואל הקיר אז אמרת אני אשאר ככה עוד כמה דקות ורק אחר כך נשנה תנוחה?" מלמל תום במעט כעס "אולי כדאי שנרשם לחוג להגנה עצמית! שמעתי שיש להם מדריך מצוין, ואואן מתנדב שם.." אמרה ניס שולחת אליי חיוך שובב "שוב האואן הזה? לא סיכמנו שאנחנו לא אוהבים אותו?" מלמל סת' משפשף את עינייו בעייפות, ניראה לי המסכן לא קלט שום דבר מאז שהערנו אותו חוץ מאשר המילה הזאת, "אתן לא צריכות הגנה עצמית, אתן צריכות לדעת לא לפתוח לזרים שאתן לבד בבית," מלמל תום והצית את כעסי "אני יודעת להסתדר טוב מאוד, סך הכול הייתי טיפה מופתעת שהוא דיבר על אבא, ולא הייתי לבד בביתי!" התזתי כלפיו "ומזל שכך אחרת אני לא רוצה לדעת מה היה קורה," השיב, כולנו היינו עסוקים בוויכוח שבקושי שמנו לבד שהספרנית חזרה עם כתבי עיתון מהתאריך המבוקש, ניס הודתה לה בקצרה ולקחה את העיתון המתפורר מידיה מניחה אותו על השולחן שסביבו כולנו ישבנו, העיתון היה עטוף בניילון שישמר אותו אבל עדיין היה ניתן לקרא ממנו בברור, מחזית העיתון הופיעה כותרת גדולה שתפסה את מרבית העמוד ואת תוצמת ליבינו:
'התעלומה המחומשת'  ניס הקראה כי סת' היה עייף מידי להתרכז באותיות, לטענתו, " ' תעלומה מפתיעה, אתמול לקראת חצות, הסיור הלילי-בפיקודו של רב סמל עמנואל סמי-גילו חמישה נערים בפאתי יער רייד המקיף את העיירה, הנערים המבולבלים טענו שהם לא יודעים מי הם ואינם זוכרים דבר מעברם מלבד שמותיהם, עד כה אף אחד לא הצליח לעלות על זהותם, המשטרה בקשה להפיץ את התמונות שלהם בתקווה שמשהו יוכל לשפוך מעט אור ולהוסיף מיידע לסיפורם המסתורי,' תיראו יש תמונות בעמוד השני," ניס הפכה את העמוד והניחה את העיתון על השולחן שכולם יוכלו לראות, אלו היו תמונות תקריב של פרצופים מוכרים להחריד, "חברה, אני יודע שאני עייף וכל זה אבל האנשים האלה דומים להורים שלנו באופן נורא מוזר ולא הגיוני הייתי אומר.." מלמל סת' אחריי שתיקה מתוחה ובהייה ארוכה בתמונות שבעיתון, כולם התמקדו בתמונות אבל אני הסתכלתי על האותיות הקטנות שבתחתית התמונות, "השמות שלהם רשומים בתחתית התמונות," מלמלתי לוקחת את העיתון ומקרבת אליי כדיי שאצליח לקרא את האותיות הקטנטנות והכמעט לא ברורות שבתחתית התמונה של הנער שדומה לאבא באופן מפחיד "סת' פרי," מלמלתי והחזרתי את העיתון לשולחן כל כך מהר שזה ניראה כאילו קיבלתי כוויה מהדפים המתפוררים, ניסה הרימה את העיתון בידיים רועדות "ניסה אברמסון," לחשה והרימה אלינו עיניים גדולות ומבולבלות, תום הושיט יד לעיתון והיא הניחה לו לקחת אותו מידיה "תום הובס,"  "זה לא הגיוני," מלמלתי היו עוד שתי תמונות שלא זהינו לקחתי את העיתון וניסיתי לקרא את שני השמות שנותרו, "ריינה סימון, רשום פה ריינה סימון," מלמלתי בהלם גמור, תום לקח את העיתון ממני והביט בתמונה "זאת אמא שלה, " מלמל מהורהר, סת' שניראה כבר צלול לחלוטין הושיט יד לעיתון והביט בתמונות ובשמות והחוויר "אואן גרינברג," .

 



"צריך לדעת מה קרה איתם, איך הם הגיעו לכאן, למה הם דומים להורים שלנו.." היו כל כך הרבה שאלות "את אולי זוכרת אם האיש אמר עוד משהו?" מלמל סת' עדיין חיוור מעט "הוא אמרה שהוא יפגוש אותי באחת עשרה בלילה מאחורי הספרייה," השבתי מהורהרת "אנחנו חייבים ללכת לפגוש אותו," אמרה ניסה "לא, זה מסוכן מידי, אנחנו בכלל לא מכירים אותו, לא יודעים מה הוא רוצה, אנחנו חייבים לחקור את העניין לעומק," קבע תום בהחלטיות "ואיך בדיוק אתה מציע שנעשה את זה?"  אמרתי "נראה מה קרה עם הילדים האלה, בטוח יש עוד כתבות עליהם בארכיון, ואולי נבדוק גם את היער הזה אולי היו עוד מקרים מוזרים-" קטעתי את התוכנית ההגיונית של תום במלמול חסר פשר והרגשתי גוש שחוסם לי את הגרון ולא הצלחתי לארגון את מחשבותיי המתרוצצות למשפט שלם ומובן "מזה? אדרי מה מקרה?" מלמלה ניס והניחה יד על ברכי "היער, היער המחורבן, עד ראיה אמר שהוא ראה את אבא שם בדיוק בשעות שהוא נעלם מהעבודה המחורבנת שלו," פלטתי מרגישה רטיבות על חולצתי "אני בטוחה שמשהו קרה לו," מלמלתי מבוהלת והרמתי את עיניי הדומעת אל סת' שבהה בתמונה של אבא מהעיתון הישן מידי "משהו קרה לו שם."




 
חפשנו בארכיון כתבות על 'התעלומה המחומשת' הצטופפנו ארבעתנו בחלקה של העיתונים המקומיים בין השנים 1915-1925 "איך זה הגיוני?" שאלה ניסה "אני לא יודעת, זה לא יכול להיות הגיוני.." השבתי "ניראה לכם שצריך לספר גם לריינה ואואן?" שאל תום בשקט "ונגיד להם מה? שפסיכופט בא אלי לביית ואמר לי שאנחנו בסכנה מנבואה? או שהשמות שלנו היו השמות של חמישה נערים מסתוריים מלפניי מאה שנה שדומים במקרה גמור להורים שלנו?" מלמלתי נאנחת, "חברה מצאתי משהו," קרא סת' עוצר את ההערה שעמדה על קצה הלשון של תום, "מה זה?" לחשה ניס "יש פה כתבה על 'התעלומה המחומשת', זה עיתון משנת 1925 בתאריך 21.6," התיישבנו על הרצפה ניס ליד סת ואני ותום מולם, ניסה לקחה את העיתון מסת' והתחילה לקרא " ' התעלומה המחומשת כנראה לעולם תישאר כזאת, תעלומה, לאחר שהופיעו הנה משום מקום, ללא מידע על עברם או מישהו שמכיר אותם, השתכנו החמישה בבית היתומים שבעיירה וניהלו שגרת חיים נורמאלית, בדיוק עשר שנים אחריי חמשת הנערים והנערות מפתיעים שנית, אך במקום להופיע משום מקום חמשת החברים נעלמים כליל כאילו לא היו כאן מעולם, לא משאירים עקבות או רמזים בנוגע למקום הימצאם. רב פקד עמנואל סמי בראיון מיוחד מספר על חמשת הנערים ואיך הוא בטוח שההעלמות שלהם קשורה ליער רייד המסתורי."  

 

 


 

 

 

אוקיי אז אחרי הרבה-הרבה-הרבה עבודה זה הפרק השני , אוהבת אתכם מלא! מקווה שאהבתם, מי שמעוניין שאני אודיע לו על פרק חדש שעולה שיגיד לי בתגובות, וכמובן שאפשר פשוט לרשום את המייל בתיבה למעלה וכל פעם שאני מעלה משהוא ישלח לכם הודעה באימל.
אין עליכם בעולם מחכה לדעת מה דעתכם ,


 

נכתב על ידי , 9/7/2015 21:04  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,403
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאור_אווחנה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אור_אווחנה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)