תנו לגדול בשקט

בגלל שאני מעאפנה בעליל נשארתי בבית במקום ללכת לפעולה של הנוער (וגם למדתי למבחן במדעים, אז בכלל..)

ובגלל שאני עצלנית בטירוף הפסקתי ללמוד 10 דקות אחרי שהתחלתי ( בטענה שאני מוכנה. כ"כ לא.)

בגלל שאני עצלנית בטירוף 2 אני לא מעלה תמונות של הגינה החביבה שלי שצילמתי ביום שבת,

ובגלל שאני בנאדם מאושר מאוד ברגעים אלו (וגם משועממת קצת, אבל מה לא עושים בשביל לא לחזור ללמוד למבחן ?)

עניתי על השאלון השבועי (:

האם את מורחת לקים על הציפורניים?

כשיש לי כוח (;

באיזו תדירות את עושה זאת?
מדי פעם, אני גם מקלפת לקים אז אם אני רוצה להישאר עם אותו הצבע זה יכול להיות כל יום XD

אני גם עושה את זה עכשיו, בערך.

מהו הצבע או הצבעים המועדפים עליך ביותר על הציפורניים?
כהים, תכלת, סגול

האם את מציירת על הציפורניים (נייל ארט) בנוסף לצבע בסיסי, או משאירה את זה פשוט ובצבע אחיד?
עשיתי פעם פרנץ' , זה המקסימום שהגעתי אליו (:

האם את שמה לב לציפורניים של אנשים אחרים הרבה?
כה

האם יש משהו שמפריע לך בציפורניים של אנשים אחרים?
לא ממש....

האם את מורידה את הלק מהציפורניים כשהוא מתחיל להיסדק או משאירה אותו ככה?
חחחחחחחחחחחחח משאירה אותו ככה, אבל רק כי אני עצלנית P:

האם לדעתך לקים הם משהו חשוב בלבוש אופנתי?
כן, הם יכולים ממש לשדרג

שבוע טוב, בלי מבחנים ועבודות ושיעורי בית ועוד מבחנים (:

כבר 5 שנים שגלעד שליט בשבי.

אני כמעט בטוחה שאין אדם קר לב במדינה שחושב לעצמו "לא, הוא לא צריך לחזור, שישאר שם". עזבו את המחיר. בתור רעיון. אף אחד לא היה רוצה לשבת ימים ולילות, בבית שמרגיש ריק פתאום, ולהתגעגע לילד שלו, שיושב כמה קילומטירים ממנו, שמנצא כמעט בתוך המדינה,

אבל בדיוק כאן מגיע נקודת השבר - המחיר.

עולות הפגנות, מחאות, צעקות נגד הממשלה.

אבל בואו נעצור לשנייה.

אני, כמו כולם, רוצה לראות את גלעד שליט בבית שלו, בריא ושלם (מה שכמובן לא יקרה, כי 5 שנים בשבי, עם כל הצער, לא מוציאות אותך אותו בנאדם, אתה יכול להיות בריא, אבל נפשית לא תהיה אותו דבר)

אבל אתם מוכנים לשחרר המוני מחבלים שרצחו משפחות שלמות, בשביל בן אדם 1 ? 

בואו ניקח את הדוגמא הקרובה ביותר.

הפיגוע באיתמר.

אם המחבלים יתפסו,

והחמאס יחליט שהוא רוצה גם אותם.

באמת לא הייתם חושבים פעמיים?

באמת הייתם אומרים "נו, טוב, הם רצחו משפחה שלמה בשביל.. כלום, אבל נשחחר אותם" ? אני בטוחה שלא.

המחאה שאנשים מעוררים מעלה את האומץ של החמאס. הממשלה נחנקת, והם ממשיכים להעלות "מחירים", בדיוק בגלל הסיבה של הלחץ הזה, הביטחון הזה שהממשלה פשוט לא תוכל להגיד "לא". 

אל תתנו להם את הביטחון. תתמכו במשפחת שליט, שאני בטוחה שעוברים עליהם ימים ולילות נוראיים.

תגידו להם שגם אתם רוצים את גלעד בבית,

אבל ההפגנות האלו.. 

הן עושות בדיוק את ההפך ממה שאתם רוצים להשיג, ממה שכולנו מנסים להשיג.

בסופו של דבר, המדינה תהייה חייבת להגיד "זהו, עד כאן". אין מחיר לחופש, נכון.

אבל אולי במקרה הזה כן ?

מחבלים, שמן הסתם יחזרו לחיים הקודמים שלהם (רציחות, פיגועים) לא יפסיקו רק בגלל ששחררנו אותם. 

להפך.

כל הזעם על החיים בכלא יתפרץ עלינו,

האזרחים.

פעולות שיגררו עוד מוות, עוד פצועים, עוד צעקות כאב.

תחשבו שוב.

זה שווה את זה ?

אני לא אומרת שלא צריך להחזיר את גלעד.

הוא צריך להיות בבית.

אבל לא בכל מחיר.

לגבי 5 הדקות למען גלעד - פה אני מסכימה.

זאת דרך להזדהות עם משפחת שליט,

בלי לעורר מהומות. אם לא יעלו הפגנות, ורק 5 דקות נהיה כולנו בשקט, נדבר על גלעד ונראה תמיכה,

זה יעזור יותר מכל הפגנה.

גם גלעד לחופש נולד,

אז בואו,

בשקט,

נשחרר אותו.



הפיגוע הזה, הרצח האיום הזה, הוא זורק אותי בחזרה לגן חובה.

היה לנו בגן ילד מ-ק-ס-י-ם ממש, שכולם אהבו אותו, במיוחד חברה מאוד טובה שלי. התאריך של יום ההולדת שלו היה בערך בתאריך שלי, וחגגנו ביחד, ועברנו ביחד מתחת לגשר יום ההולדת ורקדנו לנו במעגל ביחד, והוא היה פשוט מקסים. 

פעם הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו, ואמא שלי אמרה שלא, בגלל שהם גרים באזור רגיש (לא התנחלות, אבל אזור רגיש) ונורא התבאסתי שהיא לא מרשה לי ללכת אליו. (משום מה יש לי זיכרון עמום מהבית שלו, יכולת להיות שהיא כן הרשתה לי פעם אחת?)

כמה זמן אחר כך הוא לא הגיע לגן.

אתם יודעים למה ?

מחבל נכנס אליו הביתה ורצח אותו, את אמא שלו ואת אח שלו הקטן (שתחשבו בן כמה כבר הוא יכול להיות, אם הוא יותר קטן מילד בן 6). אבא שלו לא היה בבית, למזלו (או לצערו, תלוי איך מסתכלים על זה).

אחר כך אבא שלו הגיע לגן ורשמנו לו ברכות "שלא תדע עוד צער",

ילדים קטנים ווהמומים בגיל 5-6 יושבים בעיניים דומעות ורושמים "שלא תדע עוד צער" לאבא של אחד הילדים הכי מקסימים בגן.

אני לא יכולה לכתוב על הרצח באיתמר בלי לספר על הילד הזה.

ראיתי תמונות של הפיגוע באיתמר. אני בכיתי.

פעם ראשונה בחיים שלי, שבכיתי כשראיתי תמונות. הזדעזעתי, הייתי בשוק. לא בכיתי.

אבל התמונות האלו עשו לי כ"כ רע, לא בגלל הדם, בגלל התוכן של התמונה .

אבל זה מפחיד.

באמת שזה מפחיד.

ילדה קטנה בת 4 חודשים. היא בקושי הספיקה לנשום וכבר היא מתה.

אנחנו צריכים, כמדינה, להגיב קשה. מה זה ? לרצוח משפחה, ללכת משם וזהו ?!

אני חושבת שצריך להרוג אותם, את המחבלים האלו. המחבלים בשני המקרים. גם של מ' (הילד) וגם באיתמר. לא לעשות משפט. בשנייה שמגלים שאלו הם - לרצוח אותם. לשסף להם את הגרון. קודם לילדים שלהם, למשפחה שלהם, ואז להם. שיבינו מה זה סבל.

 ולמרות זאת, אני לא חושבת שאת האשמה צריך להפיל על כל הערבים.

כשישראלים נוסעים לטורקיה וגונבים ברזים (ברור שיש הבדל עצום, אבל זו הדוגמא היחידה שיש לי), אנחנו לא רוצים שלכול הישראלים יקראו גנבים מסריחים, בהמות מגעילות, נכון?

ברור שיש מקרים יוצאים מן הכלל. ברור שיש ערבים מחבלים, וברור שיש ערבים חארות שרוצים להשמיד אותנו,

אבל מכאן ועד "שישרפו כל הערבים" ? מצטערת. לא. 

"שישרפו המחבלים. שישרפו החארות שחושבים שהם יכולים לרצוח אנשים תמימים ולצאת מזה בשלום".

שימותו כל המחבלים שחורי הלב האלה.