"את רטובה לגמרי", הוא לחש לי, עדיין מביט בעיניים שלי מקרוב.

"לא ממש אכפת לי", הרגשתי את החיוך הדבילי עדיין מרוח על פרצופי.

"את תהיי חולה ואז אני לא אוכל לבוא לבקר אותך ואני אהיה עצוב נורא", הוא תקע את שפתו התחתונה בחוץ ונראה כמו כלבלב אובד.

"אז כדאי שנתחיל ללכת לכיוון הבית", חייכתי אליו. 

"אולי באמת כדאי", הוא חייך, לא זזנו לשום מקום. פשוט המשכנו להתנשק.

"את נשמעת ממש מוזר", כריס אמר לי דרך הטלפון הוא התקשר בשביל להזמין אותי אליו לראות סרט.

"אני חולה כי..." התחלתי להסביר לו מה קרה בהיעדר מישהו אחר.

"אוי, זה לא טוב אולי כדאי שתלכי לישון" הוא קטע אותי בקול מודאג.

"כן כן תקשיב.." ניסיתי להמשיך להסביר לו, בלי הצלחה מרובה, "את יודעת מה תמיד עוזר?"

"נו כריס..." כבר כמעט התחננתי לאוזן קשבת, הייתי קרובה ללרדת למטה ולדבר עם אמא שלי וראיין.

"תה קינמון עם דבש וגם אם זה לא יגרום לך להרגיש יותר טוב אז עדיין יהיה לך טעים". על מי אני עובדת? אני לא הולכת לדבר עם אמא שלי וראיין יותר ממה שנחוץ.

"כריס אני בהריון".

"אבל יש סוגים מסויימים של דבש שעוזרים יותר". הוא המשיך להתעלם! לא יאומן!

"ואתה האבא".

"סתמי דקה, רגע.. מה?!" סוף סוף הוא החליט להקשיב לי, החלטתי לזרום עם זה.

"תקשיב אני באמת מנסה להגיד לך את זה כבר כמה ימים ואני לא מוצאת את הזמן הנכון..", סיגלתי לעצמי קול עצוב, מופתעת כמה משכנעת נשמעתי.

"לייס, את צוחקת עליי, נכון?", קולו המודאג של כריס נשמע דרך הטלפון.

"כריס באמת שלא רציתי שזה.. שתגלה ככה באמצע שיחת טלפון אבל אני כבר לא יכולה לשמור את הסוד הזה לבדי", המשכתי, לא מאמינה שהוא באמת מאמין לי.

"תקשיבי לייס, זה בסדר את לא צריכה לעבור את זה לבד אני אהיה לידך.." הוא רציני? זה נשמע כאילו הוא עומד לבכות.

"תגיד אתה בסדר? נראה לך שהייתי נוגעת בך? כאילו, אתה חתיך והכל אבל גם לי יש גבולות", התחלתי לצחוק דרך הטלפון. שומעת את אנחת ההקלה שלו.

"חתיכת מפגרת! את יודעת שהאמנתי לך?!" קולו לא נשמע כועס, אם מישהו יודע איך להעריך בדיחה כזאת זה כריס, "וואי, את לא מבינה איך הלב שלי דופק, מטומטמת".

המשכתי לצחוק, נהנית מהרגע, לא יוצא לי להצליח לעבוד על כריס לעיתים קרובות. כדאי להנות מזה כל עוד זה אפשרי.

"אבל עכשיו ברצינות, ניסיתי לספר לך משהו ואתה לא מקשיב לי! אני מעריכה את העיצות סבתא שלך והכל אבל אני צריכה חברה לדבר איתה עכשיו!", הפסקתי לצחוק וניגשתי לנושא.

"את מודעת לעבודה שאני בחור?", קולו גם נרגע מעט.

"נו כן... מי ישבה לידך בשיעורי אנטומיה בכיתה ט'?" נזכרת בשנה שבה הכרנו, כשהתחלנו ללמוד אנטומיה בפעם הראשונה (והיחידה) נגעתי באיחור והמקום היחיד שהיה פנוי היה ליד ילד מוזר, מפחיד קצת ו.. "אתה זוכר שהיית ממש שמנמן?", נזכרתי פתאום. 

"אל תזכירי לי", הוא גיחך דרך הטלפון, כריס עבד מאוד קשה בשביל להגיע לגזרה (המדהימה יש לציין) שיש לו עכשיו. הוא התחיל ללכת למכון הכושר כמה פעמים בשבוע, לאכול בריא ולנפח את השרירים שלו לאט לאט וכיום... טוב, אני לא יכולה להסתכל על משהו אחר כשאנחנו נוסעים לים חוץ מעל הבטן שלו, יש לו כמה וכמה קוביות שם. אבל זה בסדר מצדו, וזה הפך לנושא לבדיחה בינינו כבר.

"בכל מקרה, אז.. אני חולה כי עמדתי בגשם די הרבה זמן..." התחלתי לספר. עם כמה שכריס הוא בחור טוב, הוא אף פעם לא היה רציני במיוחד, לפתע התחרטתי שהתחלתי לספר לו את זה, "תקשיב, לא חשוב. אני צריכה מישהו רציני לדבר איתו על זה".

"אני יכול להיות רציני".

"בטוח?" עדיין חששתי קצת.

"נו, שפכי".

"אז... עמדתי בגשם הרבה זמן כי אני והחדש... ", הוא קטע אותי באמצע, "בלייק?".

"כה, תקשיב", המשכתי לדבר, שמחה שהוא שם לב "הממ.. התנשקנו" אני בטוחה שהוא יכול לשמוע כמה שאני מסמיקה.
 "אוווו..." הוא עשה את הקול הזה שמכניסים לסדרות אמריקאיות ישנות, כשקורה משהו דרמתי, "איך זה קרה?"

"וואו, אתה באמת מתעניין, הא?" באמת הייתי מופתעת, לטובה.

"לייס אני לא ריקני כמו שאת חושבת, יש בי צדדים עמוקים להחריד" הוא אמר, שמעתי את החיוך בקולו.

"אוקיי.. וזהו" לא יכולתי להתפאק וחייכתי, נזכרת במה שקרה לפני כמה שעות.

"אני ממש שמח בשבילך לייס, כבר התחלתי לדאוג.. בחורה חטובה ומסוקסת כמוך ועדיין בלי חבר..." הוא הפסיק לדבר בפתאומיות.

"כריס..? הכל בסדר? למה הפסקת באמצע?" זה לא נשמע כמו כריס, כריס היה מדבר שעות אם לא היו עוצרים אותו מדי פעם.

"כלום, סתם", שמעתי שהוא מסתיר משהו.

"כריס אני נשבעת שאם לא תגיד מה קרה אני אבוא עד לגרנת' ואבעט בך" הוא ממש התחיל להלחיץ אותי, "מה קרה?!"

שמעתי אותו נאנח "דיברת עם בלייק על היחסים שלכם? כאילו... אתם ביחד עכשיו?"

לא אהבתי את הכיוון של זה, "אני לא יודעת, לא ממש דיברנו על זה.. או בכלל" לא יכולתי להתאפק "אבל אני מניחה שכן, הוא לא נראה כמו מישהו שסתם מנשק בחורות רנדומליות".

"וואו תקשיבי, כנסי לפייסבוק של אמבר רובינס", בשנייה שהוא אמר את זה קפצתי מהכסא, כאילו לא הייתי חולה, כאילו לא סבלתי מכאבים בכל מקום בגוף, כאילו לא היה לי 39 מעלות חום.

כתבתי לאט לאט את השם Amber במנוע חיפוש של פייסבוק. למה הוא לא מחפש מהר יותר?!

תמונת הפרופיל שלה התנוססה מולי, אמבר עם חברה שלה קלסי בראון עושות פרצוף נשיקה למצלמה.

הסתכלתי על הדף שלה, הסטטוס הנוכחי של בפייסבוק היה: "כמה שהחיים יפים כשאת עם מישהו שאת אוהבת ♥"

מישהו שלח לה נשיקה בלב, אחת הפרחות שלה מתיכון אחר בעיר.

תאריך לידה: 5.5.1995

מצב: במערכת יחסים עם בלייק מיד.

"לייס... את שם?" קולו של כריס נשמע מודאג. ממש מודאג.

"כן כן" אפילו אני לא שמעתי את התשובה שלי, הטלפון נפל מידי והתחלתי לבכות.

זה לא באמת קורה.

יצא קצר מהרגיל, אני פשוט חייבת לטוס ואני עושה בייביסיטר אבל רציתי לסיים את הפרק היום.

אני ממש מרוצה :) בבקשה להגיב XD

אוהבת המון.