לולה ניסתה לחקור אותי בנוגע לפעם הראשונה שלי, התחמקתי מהשאלות שלה,
כבר היתי בבית, במיטה, אחרי מקלחת קלה, השער שלי היה עדיין רטוב, המזגן
דלק, כול כך אהבתי את השעות האלה, שלילה, חושך, שקט וקר, כול מה שהיה חסר
לי זה קצת חברה שאוכל לשנוא שהיא איתי ולהשתוקק לה בו זמנית, איזה מפגרת
אני....
" לא אכפת לך בכלל שהוא שכב איתה?" שאל אלון בהפתעה, הנהנתי לשלילה ושתיתי את
האייסקפה שלי, " הוא בגד בך ולא אכפת לך?!" שאל שוב בקול רם יותר, " לא אלון"
אמרתי בחוסר חשק, לא הרגשתי טוב גם ככה, נמאס לי מהחקירות של כולם.
" את רצינית? יוקי הוא בגד בך! ב ג ד - ב ך !" אלון הדגיש כול אות בתורה, " אלוני,
דיי, נמאס לי כול כך מהחקירות האלה, לא אכפת לי מה אדי עשה, את העונש שלו
הוא כבר קיבל" עניתי בעצבים, לקחתי את התיק שלי והלכתי לעבר הכיתה, זורקת
את האייקפה לפח הקרוב.
" יוקי את עושה משהו אחרי הבצפר?" שאלה לין בקפיטריה, " לא ממש, למה?"
שאלתי נוגסת בעוגייה, היה לה טעם מגעיל, לא ידעתי אם זה בגלל שזאת הקפיטריה
או המחזור שלי שאמור להגיע, " חשבתי שנלך לשופינג אני ואת, נדבר, נדסקס, נרכל"
אמרה בחיוך, לא היתי בטוחה בנוגע לרצון שלי לבזבז עוד כסף מלבד מה שבזבזתי אתמול
עם לולה, אבל חייכתי והנהנתי לחיוב, לא רציתי לסרב ללילי, ואולי זה יעזור קצת, משום מה,
היתה לי את התחושה שאני רוצה לשכוח משהו, בלי משהו שבאמת רציני לשכוח...
לילי עברה בידיוק כמו לולה, בין כול הקולבים וכול הבגדים, מדדה צחקה התלהבה
ומשכה המון צומת לב, אחרי שחרשנו כמות בלתי מוגבלת של חנויות התיישבנו בבית הקפה,
" אז, מה עשית כאן אתמול עם לולה?" שאלה לילי ועיינה בתפריט, " הלכתי אליה לדבר על
ההפלה של הילד שלה ושל אדי ו.." , " אם מדברים על זה" קטעה אותי לילי, אוך עוד אחת,
" למה את לא זורקת אותו? הוא רק יעשה את זה שוב" אמרה לילי, " אמרה זאתי שיוצאת
עם האח שלו שנחשב היצור הכי מטריד בתולדות בית הספר" עניתי ללילי, היא רק חייכה בתגובה,
" תקשיבי" התחלתי לומר, לילי הרימה את מבטה בציפייה, " אני עברתי עם אמא שלי הרבה
מקומות, כול שנה מקום אחר, בית חדש, חברים חדשים, אני לא מצפה לכלום כי ברוב הזמן אני
זאת שהולכת ומסתלקת ולא שומעים ממנה, אין לי סיבה לכעוס על אדי כי יש סיכוי שמחר אני כבר
לא אהיה כאן בגלל גחמה מטורפת של אמא שלי", לילי נראתה מופתעת, " למה שאמא שלך
תעבור בגלל איזו גחמה? את הבת שלה היא לא יכולה למשוך אותך מבית הספר בגלל שהיא
רוצה לטוס לאנשהו" אמרה לילי, חייכתי חיוך עצוב
" אמה היא לא הטיפוס האימהי" אמרתי בחיוך מריר, " היא בנאדם בפני עצמו, היא יודעת עלי כמעט
הכול, היא מספקת לי עבודה, כסף, קורת גג, אוכל, אמצעי מניעה" צחקתי, לילי חייכה חיוך
עצוב - מתנצל, " אני אדם בפני עצמי, כבר למדתי שאסור לי לסמוך על זה שאני אשאר כאן המון זמן,
אמה תהיה לצידי תמיד, אבל אני צריכה ללמוד להתמודד עם הגחמות והרצונות שלה"
לילי שתקה, במשך 10 דקות היתה שתיקה מעיקה בשולחן, " אתן רוצות להזמין?" שאלה המלצרית
החביבה, " עוד מעט" ענתה לילי בחיוך,
" אז... את מהטיפוסים המתוסבכים האלה?" שאלה, " כנראה" אמרתי בחיוך, ממש באלי קפה עכשיו,
" ומה תעשי עם אדי?" שאלה, " לא יודעת, אתנהג כרגיל, משום מה, יש לי הרגשה שהוא שכב איתה
בכוונה כדי שאני אגלה" עניתי, לילי נראתה מופתעת, " למה?! הרי כול בחורה אמורה לכעוס, טוב חוץ
ממך" חייכה, " לא יודעת לילי, אין לי גם חשק לגלות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
