"ונפלתי לארץ, בשקט  עצמתי עיני,

אטמתי ליבי 

והרגשתי איך אני מתפרקת  מכל כאבי,

מכל בדידותי 

  ולרגע יכולתי לברוח  כנוצה על כנפה של ציפור 

  והצלחתי לעלות גבוה 

לראות את האור

לראות את האור"

...

כמה גדול הכאב, פשוט אי אפשר להבין ולתאר במילים עד כמה אני מתגעגעת.

אף אחד לא שומע כמה אני עדיין בוכה בליילות, זה שבר אותי

עכשיו אתה מלאך, שומר עליינו מלמעלה.

לא הספקתי להיפרד כמו שצריך.. לא הייתה לי הזדמנות וגם כשהייתה לי אמרתי שאני אבוא לבקר יום אחר-כך.

רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך.. בפעם האחרונה לא הספקתי גם את זה.

בדיוק יום לפני שהלכת התקשרת מאוחר בלילה, אני אמרתי שאני יבוא לבקר אותך מחר כי מאוחר...

באמת כבר היה מאוחר, אמא הלכה במקומי היא לפחות נפרדה מאבא שלה כמו שצריך.

אני ממש יכולה לעצום את העיניים ולשמוע את הקול שלך.. מדבר בפלאפון איתי.

חודש אחרי המוות שלך, סבא.

ביקרת אותי בחלום... היית כ"כ יפה,

בכובע השחור שלך לבוש בחולצה לבנה היית שמח.

החיוך שנשאר לי בזיכרון, אותו ראיתי.

אמרת לי שאתה מתגעגע ואוהב אותי.

סבא, אתה חי דרך הזכרונות שלנו... אני יודעת שטוב לך עכשיו.

כל זיכרון ממך רק מעלה לי חיוך על הפרצוף ודמעות בעיניים.

אתה בטח מחייך עכשיו שם למעלה את החיוך שלך.

אני יודעת שלכל דבר יש סוף.. אבל

אתה רק סיימת את תפקידך כאן, על האדמה.

אלוהים לא אשחרר אותך מתפקידך הגדול.. להמשיך ולהיות לך בלבבות של האנשים

שאהבו אותך ואוהבים אותך.

שם אתה תפעיל את הקסם שלך ותשמור עליינו,

אלוהים תודה- שבמשך שש-עשרה שנה נתת לי לחוות את סבא שלי.

אלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר, ואתה אחד מהם.

1.1.1925-11.4.2010

טה אמו מוצ'ו...(U)

...

ד"א כ-ל הפוסטים בטיוטה..

יום אחד הכל יחזור - האומנם.