התחלתי מחדש הכל. סידרתי לי במחברת את המשקל ההתחלתי מאכלים שמותר ואסור מס' קלורי ליום היקפים. וגם באייפון הורדתי איזה תוכנה ממש טובה של תוכנית הרזייה כזו עם תפריט קלורי שאת יכולה לסדר איך שאת רוצה. קוראים לזה shapup ממליצה בחום.

החלטתי לקחת את עצמי ברצינות, זה לא עסק אני באמת אוכלת כמו פרה בחודש האחרון והגעתי ל50.4. כאילו כל החומות והמעצורים נפלו אני אוכלת ממתקים ואוכל כבד בלילות. אני מצד אחד אוהבת את התחושה הזו שאת קמה בבוקר והבטן שטוחה ומצד שני אני אוהבת ללכת לישון בהרגשה המפוצצת הזו של אוכל. אולי יש לי הפרעות אכילה לשתי הכיווינים.

אחותי ממש אנורקסית. אני רואה אתזה. היא שקלה לפני פחות מחצי שנה 49-50 ירדתה ל44 ועלתה ל46. היא שונאת את עצמה בכל משקל תמיד צועקת שהיא שמנה ומנסה להראות לי שומנים שאין לה. בעיני היא ככ כוסית, מידה 34, בלי צללוטיס, עם חזה גדול, כל מה שנאי תמיד חלמתי להיראות ותיראו אפילו הכוסיות ביותר שונאות את עצמן.

חבל..

הסתכלתי קצת באתרי אנה לאחרונה ואני בהלם ומקנאה בבת אחת. הבנות פה מורידות במשקל בצורה ממש מהירה אבל ממש לא בריאה לדוגמא:http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=685232&catcode=&year=2010&month=5&day=0&pagenum=10&catdesc= . 200 קלוריות ליום זה עוד המצב הטוב יש בנות שלא אוכלות כלום ימים. אני זוכרת שגם אני לפני חצי שנה התנהגתי ככה אכלתי בין 300-400 קלוריות ליום וירדתי תוך חודשיים בערך ל45-46. הייתי כוסית אבל באותה מהירות שירדתי ככה עליתי ל50 בצ'יק. לכן אני ממש ממליצה לכן לא לרדת בככ מהירות. כן אתן רוצות להיות רזות עכשיו ולא מחר. אבל איזה בנאדם מסוגל להתמיד לכל אורך החיים, אחרי הירידה, לאכול 400 קלוריות ליום רק כדי לשמור על המשקל!!

עדיף לשלב ספורט. שלא תחשבו שאני כזו בריאה, החלטתי לאכול כרגע 800 קלוריות ליום +3 פעמים בשבוע אירובי ועיצוב וחיזוק. אני מקווה שזה יהיה טוב ולא קיצוני לגוף שלי. נראה כבר...

לא יודעת..הכל ככ מוזר לאחרונה. החיים שיגרתיים לי מדי: צבא, בית,צבא בית , צבא ,בית. לא אוהבת אתזה. החברות כולן עם חבר עסוקות בחיים שלהן. אמא נעלמה לי מהסביבה מארז שאבא מת. כל היום בחוץ נאי רואה אותה אולי פעם ב3 ימים. ועם האחים שלי אין דיבור, לא אוהבת לדבר עם אנשים בכללי על עצמי.

ונוסף על הכל אני שמנה. הר אדם שמתהלך ברחובות שלא יכל להרים את היד ולהגיד שלום לאנשים כי כל השומן מתדלדל לו ומאיים למחוץ מישו. אני מרגישה נורא חלשה כשאני מסתכלת במראה ורוצה לשבור אותה לחתיכות, נמאס שכל מה שרציתי בחיים לא השגתי, אפפעם שומדבר לא היה בא לי בקלות תמיד בעבודה קשה ובמרוץ המטורף הזה נגד כל העולם. העיקר להיות יפה, העיקר להיות חזקה, העיקר להראות ששומדבר לא יכל לסדוק את חיי הפלסטיק שלי.\\

וכשחושבים עלזה עמוק, כולנו כאלה, כולנו רצים אחרי העולם, מנסים להשיג את עצמנו, מנסים להראות לכולם כמה החיים שלנו מושלמים כפי שהם, כמה אנחנו מושלמים שבתוך תוכינו כולנו אבל כולנו חלולים וחסרי אהבה.

זה עצוב אבל האמת עצובה. אני חושבת שלא קרה פעם אחת בחיי שכששמעתי אמת כלשהי חייכתי, בכיתי כעסתי זעמתי התייאשתי אבל בחיים לא חייכתי.

איזה מדכא, אני מרגישה יותר לבד בחיים האלה משאי פעם הרגשתי בתקופה הזו. החבר רודף אחריי כל הזמן ולא מבין שלא זה לא.

בא לי להרזות, בא לי לצאת מהצבא, בא לי לנסוע לטייל בעולם ולא להיות בהרגשה הזו. להרגיש כלואה בחיים עלובים ושגרתיים כאלה, אני לא רוצה אני נזקקת לשינוי חיצוני ופנימי בחיים שלי.

סורי על הדיכאוניות עליתי עוד קילו- 51 בכוער ושמןןןןןן