- MY LITTLE WORLD -

כמה מילים אלייך, זו שריסקה לי את הלב. כמה מילים אלייך, ליחידה שזכתה בי למרות כל הכאב.
כמה מילים אלייך... ואלה יהיו האחרונות שאני כותבת.

נתתי לך את הנשמה שלי. את כל הכוחות שבי תמיד העברתי אלייך.
ועכשיו מי יחזיר אותם אלי? בכל נפילה קטנה שלך, הייתי שם להושיט את ידיי, להרים אותך חזרה ולייצב אותך על הקרקע.
הכרתי אותך כשהיית פרודה טרייה, זה נכון, לא באמת ידעתי לאן אני נכנסת.
אבל הייתי שם. משום מה לא ברחתי. אולי כי לא ידעתי כמה סבל אצטרך לעבור אתך בהמשך.
היית בוכה בלילות ונזכרת, חושבת על המקום ההוא שהיית בו.
היית מסתירה ממני את המחשבות שלך. גרמת לי להבין שאת רוצה אותי מספיק כדי להתקדם הלאה.
אז אני נשארתי שם, בתקווה לעבור אתך את הכל ולפתח עתיד טוב יחד .
אחרי חצי שנה שסחבתי אותה על הגב שלי, קמת ועזבת . אמרת שאת חייבת לחזור לשם לבדוק מה את מרגישה ולסגור את הסיפור הזה אחת ולתמיד.
לי לא הייתה כל כך ברירה אלא לקבל זאת , לבכות ולצרוח מכאב.
גססתי לי במיטה בימים שלא היית כאן איתי. שהיית שם איתה.
חשבתי שלא נחזור יותר לעולם.
ואז את חזרת. דפקת לי בדלת ובקשת שנדבר.
הקשבתי לך. את אמרת לי שהייתי חסרה לך ושרצית לחזור אליי, להיות איתי.
להתקדם בחייך יחד איתי. אמרת לי שסגרת את הפינות שהיית צריכה לסגור איתה. ואני, אוהבת ושבורה - קבלתי אותך חזרה אליי. 
המשכתי לתת לך את כל כולי , טוטאלית כתמיד איתך.
האמנתי לך ,האמנתי להבטחות שלך ולמילים שלך כשאמרת שאת כבר לא שם.
נלחמתי תמיד שיהיה לנו טוב. נסיתי לפתור לך ולנו כל בעיה קטנה שצצה במשך הזמן.
נסיתי למלא אותך כשאת רוקנת אותי. ועדיין נשארתי. 
אהבה זה כל הסיפור, תמיד אמרתי לעצמי. אז נלחמתי עלייך, על הקשר איתך.
נלחמתי עלינו ולא נתתי לך לוותר גם כשאני כבר כמעט ועייפתי.
ואת.. את לעולם לא נתת לי להרגיש שאת נלחמת עליי או עלינו.
איכשהו הצלחנו לפתור כל ריב ובעיה. הורדתי את הראש ושתקתי, רק שנמשיך להיות..
ואת תוך כל הזמן הזה עדיין מדברת איתה.איתה ועם הילד שלה.

לפעמים בטלפון, לפעמים בהודעות. אומרת לי שהיא רק חברה מבחינתך והיא חשובה לך.
סחבתי את הקשר שלכן על הגב שלי חצי שנה קודם לכן, והבטחת לי שזה לא יקרה עוד.
האמנתי לך. באמת שהאמנתי...
ובכל פעם כשהיא התקשרה אני בקשתי, התחננתי בכאב שתפסיקי את הקשר איתה. שאם בחרת להיות איתי, אז באמת תהיי.
אבל את.. את לעולם לא היית מסוגלת לנתק איתה את הקשר. 
לעולם לא היית מסוגלת לתת לי תשובות פשוטות כששאלתי למה את נלחמת על הקשר הזה איתה, במקום להילחם על הקשר שלנו. למה את לא מסוגלת להגיד לה פשוט שאת מכבדת את המקום בו את נמצאת כרגע וצריכה להפסיק לדבר איתה כי זה מכאיב לבת זוג שלך.
לא כיבדת אותי מספיק. זילזלת באהבה שלי אלייך. לא הפסקת לדבר איתה, גם כשבקשתי.
וכששאלתי אותך אם את עדיין שם .. אם את עדיין מרגישה אליה משהו, אם את אוהבת אותה...
לא יכולת לענות לי. טענת שאין לך תשובות אפילו לעצמך.
נהייתי מעט אגרסיבית מכאב וכעס על כך שאת לא מספקת לי תשובות.

אני מצטערת שזה הגיע למקום הנמוך הזה בינינו.
וזה נגמר בסוף . בדרך שלא ייחלתי לה. 
בצעקות ומילים מגעילות מצד שתינו. 
כעסתי עלייך כל כך שחזרת אלי לפני חצי שנה אחרי שכבר כאבתי את הפרידה ממך
וגרמת לי להאמין לשווא שדברים ישתנו...
האמנתי לך כשאמרת שאת אוהבת אותי . ומבחנתי זה כל מה שהיה נחוץ וחשוב.
אבל כשלא ידעת לתת לי תשובה כששאלתי אם את עדיין אוהבת אותה, מבחנתי כבר ענית על הכל. הבנתי שלא טעיתי בפחד הפנימי שלי, הבנתי שאת באמת עדיין שלה. ולי כבר אין מקום ..
עכשיו השארת אותי פצועה וכואבת מהאהבה הזאת.
היית איתי בגופך אך ליבך ריחף תמיד אל העבר.
עברה שנה מאז שהתחלנו את הקשר
ובשנה הזאת שברת לי את הלב - פעמיים.
אפילו שטענת שאת אוהבת אותי.
כנראה שהאהבה הזאת שלנו, לא הספיקה כדי להיות כל הסיפור ....

אוהבת אותך

והלוואי שהכאב הזה יעבור מהר ...