לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dig Out Your Soul


As you grow older, you have more and more things to talk about and less and less people to talk to.

Avatarכינוי: 

בת: 13

Skype:  EmilyNezek 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2016

לב הנעליים


אני עוקב אחריה כבר זמן מה.
היא מערה קודם את הלב שלה, ואז את הנעל.
שאלתי אותה "למה?"
"לנעל שלי יש ערך סנטמניטלי, עבורי, היא שווה הרבה יותר"
"ואיך זה קרה, בעצם?"
"בוא, ואסביר לך" היא אמרה, מורידה בזהירות את קופסת השימורים המקומות, בה נמצאים מטבעות מעטים. "עם ליבי, נולדתי. את המגף- קיבלתי." 
"אז זה אמור להיות ההפך הגמור, אם כך!" התלקחתי.
"תן לי לסיים," אמרה בנועם. היא כבר הכינה קפה, וכעת לגמה ממנו בנחת. " ביום שבו נולדתי קרו לי דברים נוראיים. הלב שלי
נחתך
ונחבל
ונשבר
ונפצע
הוא אפילו נשרף
ונקבר
ונצבט
והיו רגעים שגם נצבע
וזה לא הכל,
הוא גם הוקפא
והופשר
והוקפא עוד פעם...
הוא הוכנס למכונת גריסה ויצא ממנה
ואף התרסק לאלפי רסיסים.
אתה מבין? הוא שווה הרבה פחות מאשר הנעל שלי. זהו לב משומש, שאינו ראוי לשימוש חוזר.
הנעל שלי לעומת זאת, חשובה הרבה יותר, זהו מכך ארוך, שמחמם אותי בלילה, מונע ממני כאבים בהליכה, הוא אפילו מתאים לכל בגד, מכנס או חצאית או שמלה!
לדעתי, הנעל שלי שווה הרבה יותר"
"ומה תעשי עם מגף אחד?" 
"אחכה ואראה. עם לב אחד גם הסתדרתי לזמן מה."
נכתב על ידי , 24/10/2016 10:28   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל


האדם שיש לו הכל. 

יש לו הכל לא מבחינה חומרית, מבחינה ריגשית ומורלית. 

בכל בוקר הוא קם שמח, מלא תקווה, הוא יודע שהיום יביא איתו שמחה, והתחלות חדשות, יביא איתו אושר ועושר, הוא יודע שיום חדש זה יום של שגשוג. שגשוג נפשי.

אדם כזה הוא אדם שאין לו כלום, כלום מבחינת חומר. העבודה שלו אינה קבועה, ובכל פעם מפטרים אותו כי הוא לא בא לאנשים אחרים טוב בעין, הוא שגרתי, אבל שגרתי באופן שונה מאחרים. הוא אף פעם לא היה סופר דגול, או משורר סוחט דמעות, או נגן שמהפנט אותך אם תוך מנגינה ומספר לך את סיפור החיים שלך, רק שלך, הוא אף פעם לא ניסה לצייר את המציאות, וגם אם כן היה יוצא לו איזה קו אקום ושחור כזה... בלי צורה. הכישרון שלו הוא בלהיות כשרוני בהכל ברמה שהיא נמוכה מהממוצע, אבל גם להיות בלי כישרון כלל. הזוגיות שלו אף פעם לא הגיעה לשיאים כלשהם, לא מבחינת מתנות, או נתינה, או חוויה. הכל זמני ומתחלף. אין לו בת זוג או משפחה. כאילו, יש לו משפחה, יש לו אמא ויש לו אבא, אבל הם אינם שם בשבילו. הם שם איתו, באופן הפיזי, לא באופן המנטלי, הם תפאורה. 

התפאורה שלו מלאה בצבעים, כל הצבעים שרק אפשר לדמיין, כל ההתרחשויות שרק ניתן להעלות על הדעת. אם היו מצלמים את החיים שלו הוא היה זוכה בפרס, בכל הפרסים! סרט דרמה, מותחן מהפנט, מהסוג הזה. 

אדם שיש לו הכל, אבל אין לו בעצם כלום בחיים, אדם כזה, שאין לו לאן ליפול, אין לו גם לאן לעלות. שלי בדיוק על קו המשווה של החיים האפורים. כזה בן אדם אני. 

נכתב על ידי , 22/10/2016 04:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Too much


"על פי הסיפור של כריסטופר בספר 'המשתה' של אפלטון, היו בעולם הקדום שלושה סוגי בני אדם," הוא אמר. "אתה מכיר את הסיפור?"

"לא מכיר," אני אומר.

"העולם הקדום לא היה מורכב מגברים ונשים, כי אם מגברי-גברים, גברי-נשים, ונשי-נשים. זאת אומרת שמהיסודות שכיום מורכבים מהם שני אנשים היה מורכב רק אדם אחד. וכולם היו מרוצים מהעניין וחיל בשלווה. אבל אז אלוהים לקח סכין וחצה את כל בני האדם לשניים. בדיוק רב, בדיוק לחצי. וכתוצאה מכך העולם הפך לעולם שיש בו רק נשים וגברים, ובני האדם חיים את חייהם, מסתכלים סביבם כל הזמן, מחפשים את החצי השני שלהם"

 

 

לפני חצי שנה, אם הייתם שואלים את אותי-של-אז, אני גם מצאתי את החצי השני שלי בעולם. אני-של-היום כבר לא מאמינה בזה. 

זו לא הייתה בגידה כמו שכל אדם אחר יגדיר בגידה. זה האמון שלי שנבגד אבל לא הייתה מעורבת אישה אחרת, או גבר אחר. 

זה יותר לכיוון השחיקה. שחקו אותי. 

אני חושבת שהרגש שלי כבר לא יודע לעבוד טוב, כמו בלמים ששיחקו איתם יותר מדי בירידות והעליות של אילת, כמה שלא תלחץ הם כבר לא יעצרו לעולם. אז ככה זה אצלי, כמה שאני לא אלחץ אני לא יודעת אם אני ארגיש שוב.

זה די עצוב, כי לא קרה לי משהו טראגי, אהובי לא מת חלילה בתאונת דרכים או ממחלה שלא מצאו לה מרפא, הוא לא בגד בי עם החברה הכי טובה שלי, הוא פשוט היה שם. אבל הוא גם לא היה. וזה לא נגמר. אבל זה גם לא מתקדם, זה פשוט תלוי באוויר שבינינו. שנינו מרגישים את זה ושנינו מתעלמים מזה. 

אנחנו מסתפקים בהיי-ביי של חברים מהתיכון. זה הדבר הכי מכוער שיכול לקרות לבן אדם.

אבל, הדבר שהכי מגעיל אותי בעצמי, הדבר שהכי מגעיל אותי באמת, הוא שיכול להיות שגבר אחר נכנס לחיים שלי, גבר מהסגנון של פעם, חוטב עצים שכזה, שהוא יודע לתלות לי את המראה בחדר בעזרת מברק בלבד כי יש לי ארגז כלים של בחורה שמכיל שאריות של ברגים מרהיטים שנקנו באיקאה, הוא כזה שתמיד מחמיא ותמיד יוציא לך את הכסא בשביל שתשבי עליו. גבר שאת יכולה בקלות לראות אותו אבא לילדים, מהסוג הטוב שהילד יכול להעריץ.

אבל התמונה היחידה שאני רואה בראש שלי כרגע? אותי מזדקנת לבד, בגלל שהמצבר של הלב שלי כבר לא מתניע. 

בן אדם יכול לחיות כך בשקר? 

אפשר לספוג אהבה מכולם אבל שלא תהיה לך טיפה לחלק לאחרים? אפילו לא לאמא שלך? 

מהורהרת.

נכתב על ידי , 20/10/2016 04:26  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 18 עד 21 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשי''ן, נו''ן, אריק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שי''ן, נו''ן, אריק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)