מכתבים.

X יקר,

אני מניחה שלא תקרא את המכתב, אבל בהנחה שכן ברצוני לחרוט לך בזיכרון דבר אחד:

פגעת בי כפי שמעולם לא פגעו בי. יקח הרבה זמן להתגבר על הכאב, שכן בפעם האחרונה שנשבר לי הלב בצורה מגעילה לקח לי 8 חודשים רק על מנת שאוכל לחייך באמת.

אבל זה בטח לא מזיז לך, לא היו לך רגשות אליי אף פעם... גם אם אמרת שהיו.

מאחלת לך לחוות הרבה כאבי לב שכאלו, שתבוא לבכות לי ותקבל סטירת לחי.

בחיי לא נפגעתי ממישהו שאהבתי כל כך, לא שיקרו לי במשך 9 חודשים בצורה איומה כזו.

רציתי להיפרד ממך כבר בחודשיים הראשונים, אך נתתי לך צ'אנס ונפלתי לרגליך.

אני זוכרת ששאלת מהי אהבה, ולא ידעתי מה לענות לך. כעת אני יודעת;

כאשר מישהו נמצא במחשבותיך 90% מהזמן, כשאתה נזכר בדבר מצחיק שקרה לשניכם וצוחק לעצמך, כשאתה מוצא עצמך תוהה "מה ___ עושה כרגע?", כאשר כל דבר יזכיר לך את האדם שאתה אוהב, כשלפני הפגישה שלכם אתה עדיין מתרגש, כשאתה מוצא עצמך מתגעגע גם אם אמרתם "שלום ונתראה שבוע הבא" רק לפני 5 דקות, כשאתה מחייך אליה ומסביר שאתה מחייך כי היא מסבה לך אושר, כשאתה שמח שהיא שלך ומשתגע מהרעיון שהיא תהיה עם מישהו אחר.

ואני כל כך רציתי לשמח אותך עם המתנות האלו, גם אם הן יקרות או לא, רציתי שיהיה לך כיף.

רציתי לעשות לך "מתנה בנוסח חמשת החושים", וזה היה אמור להיות כל כך טוב ויפה ועכשיו לא יהיה כלום.

רציתי שבחוש הראיה, אמסגר לך תמונה שלנו. בחוש השמיעה, אצרוב לך דיסק עם שירים שאתה אוהב.

בחוש המישוש, לפנק אותך במסאז' של שעה וחצי שאני אעשה לך. בחוש הריח, נר בריח מדהים.

בחוש הטעם, הכנתי לך קאפקייקס, שעליהם הייתה לי עבודה יותר קשה מכיוון שלא עבדתי עם מיקסר.

רציתי שנשכב באותו יום. רציתי להרגיש כל חלק ממך, רציתי שתרגיש אותי.

ועכשיו נשארתי לבכות, לבד. מזה חששתי ועכשיו אני נחרדת מלחשוב על מישהו אחר.

די מגעיל אותי לחשוב על עצמי אוהבת מישהו אחר באותה עוצמה בה אהבתי אותך.

ביקשת ממני שאשמור על עצמי, ביקשת שאבטיח.

אבל עכשיו אני חוששת שההורים שלי יחזירו אותי לטיפול, כי אני מאבדת תיאבון ובקושי אוכלת.

מצטערת, אבל למען האמת אני לא מוצאת סיבה לשמור על עצמי.

באהבה,

ולריה.

נ.ב. צירפתי למכתב רסיסים מהלב שלי.. גם בעזרת הדבק החזק ביותר שיש - תמצא קושי לאחות את הפצעים.

בנוסף, השיר הזה.