אופטימיות - דרך חיים?

נעצרת מדיי פעם, חושבת ותוהה, מודה על כל רגע. חיוך קטן, תשומת לב, הנאה.

להגיד תודה על מה שיש.

אבל הדברים הקטנים האלה באים ושוברים מבפנים.

הכאב מחלחל, הדמעות מציפות.

הקנאה... מנצחת את הפרגון שעומד על קצה הלשון, שוברת, גורמת לי למעוד.

אין אנרגיות, אין כוח.

מתי כל זה יסתיים?

הרגעים והתהיות "מה תפקידי כאן?" - הכל חוזר, שוב. העצב, הדכאונות... דיי.

פסימיות - זו דרך החיים שלי, וכנראה שאף פעם לא תשתנה.

See keep the light on, stops you feeling so alone. If you don't feel love then dreaming is the way to go. Some people trust too much sometimes that's you, shouldn't be a bad thing.

So much disappointment over the years, willing to love completely,
But always ends in tears.

Every time I see you I try to hide away, but when we meet, it seems I can't let go.