כאילו אין מחר.

אני שומעת שירים בג'אנגו, וכרגע מתנגן Try של קולבי קליאת (ככה כותבים אותה? שם מוזר) ושמתי לב שהרבה מהשירים שיוצאים מכוונים לקהל יעד צעיר ורענן של נערות בנות 15-22 וברור לי שהכל סובייקטיבי, ואני יכולה לבחור להתבכיין על זה שאני זקנה, או לבחור לשמוע מוזיקה אחרת או פשוט לשמוח שאני לא מרגישה חסרת בטחון כדי שהשיר הזה ידבר אלי.

מחכה לגשם, כמו בכל שנה. החורף של שנה שעברה היה מושלם, כל כך מושלם שאני מתנחמת בעובדה שגם הוא החל רק בסביבות סוף נובמבר.

לפני 12 שנה צח ואני התחלנו להיות A thing, זה מן תאריך כזה שאני זוכרת טוב, כי זה היה עוד בתקופה שהייתי ממסגרת תאריכים בשחור. 

הוזמנתי על ידי ידיד טוב לארוחה עם חברים בשבת האחרונה, פגשתי בחבר טוב שלו שסוף סוף שמחנו להכיר - פשוט כי שמענו אחד על השני כ"כ הרבה בתור הבסטי-והבסטית של אותו ידיד טוב. הוא סיפר לי שהוא פוליאמורי והיה לי נהדר לשבת לשוחח על נושא כל כך טאבו אם אדם שמכיר ולא שופט. והאמת שלא התחשק לי לצאת לאותה ארוחת ערב, אבל החלטתי שאני עושה את זה ולתת לחיים להפתיע, והם באמת הפתיעו. היה כיף ממש. ישבנו כולנו עד אחת בלילה ושוחחנו שיחוחים.

אני צריכה לתת הזדמנויות כאלה לחיים להפתיע כל הזמן.

אני חייבת ללכת לעשות את המטלה הזו שמחכה על שולחני כבר מחמישי שעבר.

ביוש.

Lilium~