לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כאילו אין מחר.




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2020

אני לא הכתובת


אני שומעת שירים בג'אנגו, וכרגע מתנגן Try של קולבי קליאת (ככה כותבים אותה? שם מוזר) ושמתי לב שהרבה מהשירים שיוצאים מכוונים לקהל יעד צעיר ורענן של נערות בנות 15-22 וברור לי שהכל סובייקטיבי, ואני יכולה לבחור להתבכיין על זה שאני זקנה, או לבחור לשמוע מוזיקה אחרת או פשוט לשמוח שאני לא מרגישה חסרת בטחון כדי שהשיר הזה ידבר אלי.


 


מחכה לגשם, כמו בכל שנה. החורף של שנה שעברה היה מושלם, כל כך מושלם שאני מתנחמת בעובדה שגם הוא החל רק בסביבות סוף נובמבר.


לפני 12 שנה צח ואני התחלנו להיות A thing, זה מן תאריך כזה שאני זוכרת טוב, כי זה היה עוד בתקופה שהייתי ממסגרת תאריכים בשחור. 


הוזמנתי על ידי ידיד טוב לארוחה עם חברים בשבת האחרונה, פגשתי בחבר טוב שלו שסוף סוף שמחנו להכיר - פשוט כי שמענו אחד על השני כ"כ הרבה בתור הבסטי-והבסטית של אותו ידיד טוב. הוא סיפר לי שהוא פוליאמורי והיה לי נהדר לשבת לשוחח על נושא כל כך טאבו אם אדם שמכיר ולא שופט. והאמת שלא התחשק לי לצאת לאותה ארוחת ערב, אבל החלטתי שאני עושה את זה ולתת לחיים להפתיע, והם באמת הפתיעו. היה כיף ממש. ישבנו כולנו עד אחת בלילה ושוחחנו שיחוחים.


אני צריכה לתת הזדמנויות כאלה לחיים להפתיע כל הזמן.


 


אני חייבת ללכת לעשות את המטלה הזו שמחכה על שולחני כבר מחמישי שעבר.


ביוש.


 


Lilium~

נכתב על ידי ~Lilium , 20/10/2020 12:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קראתי קצת פוסטים


קראתי קצת פוסטים מפעם, ואיך הייתי מכורה לבלוג הזה. הייתי מגיעה לכתוב כאן כמה פעמים ביום, וזה לא משנה מהי כמות המלל, מפוסט קצרצר של "כוסאמא של כולם" לפוסט של חמש דקות קריאה עם קישורים לשירים של טיילור סוויפט באמצע.


הלוואי והייתי מתמכרת שוב. אבל כשאני בזוגיות אני כותבת פחות משום מה.


 


טוב לי בחיי. השגרה טובה לי, למרות שהיא לא באמת שגרה ויש מהלומות בדרך (כאלה שעוברות על כולנו ב2020) שנוגעות לקריירה, לחופש יציאות מהבית, להרבה מאוד זמן פנוי - ויחד עם העובדה שקיימת שגרת בית-זוגיות גם קיימת אי יציבות וחוסר וודאות לקריירה, למאזן החודשי ולגבי השאלה אם ניתן לצאת בכלל מהבית? ומה עושים עם כל הזמן הזה?


אבל למדתי שאני מתמודדת מאוד טוב עם חוסר היציבות הזה, גם כי דאגתי ליצור מעטפת כלכלית שדואגת לי כיום, גם כי אני מבינה שלא שווה שהבריאות שלי תפגע בגלל לחצים על דברים שממילא לא בשליטתי, וגם כי עם מה שכן בשליטתי אני דואגת לנצח. אני משקיעה את כל הזמן הפנוי הזה בלימודים על כל דבר שקיים - מדיגיטל ועד שפות, פעילות גופנית מוגברת, ובעיקר יזמות של רעיונות חדשים.


-


 


לפני כ-3 חודשים היה לי ריאיון עבודה לתפקיד מכירות בחברה שמאוד רציתי. היא קטנה, אבל סופר מקצועית, עובדת באופן יסודי ואכפתי מהלקוחות (בשונה מהחברה הקודמת בה עבדתי, שרק מחפשת למכור ולמכור ולא להתמודד עם הביקורת על כך שהשירותים שהם נותנים אינם מספקים את צרכי הלקוחות), וקל לראות (והיום אני רואה אף יותר) את היחס שלהם לעובדים. דורשים הרבה, לא מהססים להחליף - אבל גם לא מתפשרים על תנאי השכר והעבודה שלהם.



בכל אופן, אותו ריאיון עבר מצוין, המראיין שהוא המנהל בפועל בארץ לא עשה לי חיים קלים אך התמודדתי יפה עם כל מה שהניח בפניי. כשנפגשנו לשלב הפרזנטציה, הבנתי שמדובר באדם עם ראש על הכתפיים שאפשר לדבר איתו בגובה העיניים. הייתה כימיה טובה והפרזנטציה עברה מצוין. הוא לא חסך תשבוחות על התשובות שעניתי, הראש העסקי והדוגמאות שנתתי. בסופו של דבר, שלח לי מייל בו מפרט עד כמה התרשם אבל בכל זאת החליטו ללכת עם מועמד אחר שיש לו רקע בתחום אליו הם מעוניינים ללכת. הודתי לו, ביקשתי פידבק ונפרדנו כידידים.



לפני כשבועיים יצר איתי קשר שוב והציע לי משרה אחרת באותה החברה, הסביר שמאוד התרשם ממני בפעם הקודמת והוא לא רואה טעם לפרסם את המשרה ולפתוח בהליך גיוס במידה ואהיה מעוניינת. לכן, אחרי דין ודברים אנחנו ניפגש השבוע למשימת בית קלה ובמידה והכל יסתדר אני אתחיל לעבוד בתחילת נובמבר.



אני לא יודעת מה יהיה ואם אכן אתחיל לעבוד, אבל היה לי חשוב להעלות את זה על כתב לטובת השנים הבאות שיבואו. שאזכור שדברים טובים קורים לי כי אני מוכשרת, וטובה, ואני צריכה להיות עצמי ולתת לזמן לעבוד איתי ועבורי. לסמוך עליי קצת יותר, לדעת שהכל מגיע בזמן הנכון. מה ששלי באמת יהיה שלי, וגם יכול להיות שזה לא שלי - אבל זה לא משנה. גם אם הוא יחליט שאני לא מתאימה - הכל טוב.


הרי אני לקחתי החלטה פעילה שלא לחפש עבודה בתקופה הזו שיש הצפה של מועמדים, כי ידעתי שמעסיקים מרשים לעצמם לחתוך בשכר ובתנאים, ושהתהליך עצמו יגזול ממני זמן ומאמץ יותר מכל תקופה אחרת, וכן החלטתי להניח לשליחת קורות החיים ולהמתין עם זה לתקופה שבה הכל יתאזן, או לפחות ירגע. ובזמן הזה התחלתי לפתח את עסק התכשיטים האינטרנטי שלי. ואת הבלוג (האחר) שלי. 


וקפצה עליי הזדמנות טובה, ואני אשמח לקחת אותה. עם זאת, גם אם היא תיעלם באותה קלות שהגיעה - הכל טוב.


אני צריכה לסמוך על עצמי ועל הדרך שלי. על היצירתיות והיזמות והראש העסקי, ותמיד להמשיך בעשייה שלי, כי בסופו של דבר היא זו שמביאה דרור להזדמנויות נפלאות מסוג זו.


-


מדברים על גשם בסוף השבוע,


מחכה לו ולפגישה עם ההורם אחרי חודש שלא ראיתי אותם.


אה, עדכנתי שנדבקתי בקורונה? 


לא?


אז נדבקתי לפני חודש, חוויתי תסמינים חזקים (חום 40 מעלות) ליומיים בלבד, ותסמינים קלים בשבועיים שלאחר מכן.


ועכשיו הכל בסדר. חזרתי לרוץ ולעשות ספורט ולבשל ולאהוב את החיים.


 


אני ממש אוהבת את החיים שלי.


כל כך מרגיע לדעת שאסתדר תמיד, בכל מקום, לבד או ביחד. הכל תמיד בסדר.


האמנתי בזה עוד לפני כן, אבל הקורונה הייתה השיעור שהפך את האמונה להכרה במציאות.


 


לפני שהתחלתי להשקיע קראתי המון על חוקים. לדעת שתמיד יכולה להיות נפילה, ועד שהתיק לא יחתך ב10% אני לא באמת אדע אם אני בנויה לזה, כי יש אנשים שלא יעצמו עין ויש אנשים שיהיו מאוזנים. קראתי שאסור לצאת כשהמניות צונחות, אלא כדאי לקנות עוד.


כשנכנסתי להשקיע, השקעתי את כל חסכונותיי בתיק מניות שאני מנהלת בעצמי, ובקופ"ג מנוהלת. זה היה בנובמבר 2019. שלושה חודשים אחר כך הערך של חסכונותיי התכווץ ביותר מ-40%. 


ככה.


ואני? ישנתי מאוד טוב בלילה. הכנסתי עוד קצת כספים מהעו"ש שידעתי שצריכים להיות לחירום. אבל ניסיתי את מזלי.


זה עוד שיעור תיאורטי שהקורונה הפכה לפרקטי עבורי.


היום אני יכולה לכתוב בקורות חיים תחת "כישורים נוספים" את העובדה שאני יודעת לעמוד יפה מאוד במצבי לחץ. ואם ישאלו אותי מה מי ומו, אדע לספר על משבר הקורונה בבורסה, ועל הכרית שלי שנשארה ספוגה בריר, כמו תמיד. :)


 


 


Lilium~


 

נכתב על ידי ~Lilium , 19/10/2020 11:19  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה לי פוליטיקה עכשיו


מישהו קרא לי השבוע נאצית, בהפגנה קטנה ליד כיכר המייסדים

ריחמתי עליו וגם קצת כעסתי כי נאצים אמיתיים רצחו לסבא את כל המשפחה באישון לילה.

אני כל הזמן חולמת אותו. אני מתכננת טיול שורשים ומחפשת סרטוני וידאו של קפוסטינצקה באוקראינה.

קראתי באיזה בלוג על כך שהקשר לא מסתיים גם אחרי המוות, ועוד מעט ימלאו לי 29 שנים ואולי אתן לי מתנה ממנו.

חשבתי על בקבוק וויסקי משובח כזה, אבל סבא היה משקיע 30 שקלים לוודקה קגלביץ' לימון.

אני סוגרת על בקבוק יין אדום זול כזה, שהוא ביקש שאביא לו כל ארוחת שישי בחדר אוכל ועשה פרצוף כששאל למה שמתי בזה לו מים ביין?

אחחחחח אני מתגעגעת אליך כל כך.

 

הייתי רוצה לשבת איתו לעוד שיחה אחת כאישה בוגרת.

בעצם לא משנה כל כך כמה. אני אשים לי קלטת וידאו של סופ"ש בקיבוץ שנת 1998 וגמרנו

 

ליל

נכתב על ידי ~Lilium , 17/10/2020 12:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ~Lilium

בת: 28




קוראים אותי

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~Lilium אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~Lilium ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2020 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)