אין כמו המדינה הזו. שמייחדת כל שנה וזוכרת ולא שוכחת את כולם. אין כמו המדינה הזו שכל כך הרבה נלחמו ומסרו את הנפש שלהם
כדי שאנחנו נחייה כאן.שבמותם ציוו לנו את החיים. את אותה מדינה שאין כמוה בכל העולם. אותה מדינה שמחמת לי את הלב ומצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש.
ולא זה שאני שומעת את עומר אדם שר ברקע מהמרפסץ שלי "בניתי עליך...בניתי עלייך...אבא שלך גנן" לא בדיוק מחמם לי את הלב.
הגרון שלי סתם מתייבש והלב מחמיץ. ותקוע לי גוש קטן ומציק בגרון.
יום העצמאות מסמל עצמאות ואפשר להסתכל על זה בשני מובנים. עצמאות שלנו ככלל כמדינה. כמו שכולנו מבינים.
ועצמאות פרטית. העצמאות שלי כפרט כבנאדם. לא להיות מושפע מכל שאר הגורמים החיצוניים. להיות בדעה משל עצמי. דעה עצמאית.
איך אנחנו בידיוק מבטאים עצמאות עם כל ההופעות האלה.
והמנגל?!!!! למי אכפת ממנו בכלל?
מסקנה ומשימה פרטית משלי: שנה הבאה בע"ה שנזכה לעשות כמו שצריך, ונרגיש כמו שצריך להרגיש את יום העצמאות.
בלי סיבובי פוזה ליד הבמות, בלי שופוני, אנחנו, אנשים חופשיים לעצמנו. מאחלת לכולנו שנזכה לאהבת המולדת. לאהבת הארץ ושהלב של כל אחד מאיתנו ישאף לקצת יותר מלראות את רוני דלומי, או להימרח על דשא לילה שלם ברוק עצמאות.
כי מגיע למדינה שלנו, ולנו, ולכל אותם אנשים שמסרו נשפם, קצת יותר.