"יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע

 יש בי אהבה והיא תנצח"

כנראה שטעיתי.

אני כבר יותר מידי תלותית בבן אדם בשביל לשכוח את מה שהיה..

כשהתאהבתי הייתי בטוחה שזאת עוד אהבה, מן הידלקות, אהבה חולפת

אבל טעיתי, זאת באמת אהבה.. זאת אהבת חיי. איתו אני רוצה להיות לנצח

אני מרגישה בהתבגרתי ב5 שנים בחצי שנה האחרונה.

מאז שהכרתי אותו אני שונה.. כאילו מישהו אחרת

מישהי שיודעת מה זאת אהבה

באחת ההפסקות השבוע ראיתי אותו.. ובאמת שניסיתי להתעלם

אבל לא הצלחתי, והוא לא הפסיק להסתכל עליי

עד שבסוף הוא בא ופשוט אמר לי "אני אוהב אותך"

לא עשה כלום.. פשוט אמר לי את זה ובמקום לשמוח זה שבר לי את הלב.

לא הצלחתי בכלל לישון באותו לילה..

ומאז כל השבוע לא הפסקתי לחשוב.. בשיעורים, בהפסקות, בבית

לא סיפרתי את זה לאף אחד מרוב שרציתי לשמור את זה רק לעצמי.

אפילו לאחותי לא סיפרתי.. שזה כבר ממש לא מתאים לי

כי הכל אני מספרת לה.

יום שלישי הוא שלח לי אסמאס '?'

שלחתי לו '?' בחזרה..

ואז התחלנו לשלוח הודעות אחד לשני אחרי מלא זמן..

כי החלטנו בסוף לנתק את הקשר לגמרי.

כל הזמן אמרו לי.. לא אתם לא מתאימים, זה לא יצליח

אתם יותר מידי שונים..

רבים יותר מידי, מתווכחים

וזה נראלי מה שגרם לנו להיפרד כל פעם..

אני אוהבת אותו יותר מידי, אני לא מצליחה למחוק אותו מהחיים שלי

גם אם אני ממש ממש ממש רוצה.. אין, זה פשוט.. אי אפשר.

תאכלס, רק אני יודעת מה טוב לי ומי טוב בשבילי.

מה לעשות שהייתי טיפשה והעדפתי להקשיב למה שכולם אומרים במקום להקשיב לעצמי.