איזה מוזר זה להכנס שוב לבלוג הזה...
אני רואה פה בלוג של ילדה,נערה מתבגרת, ואני עושה את ההשוואה בין אז לעכשיו..
פתאום אני מבינה שאני כבר לא ילדה
שהשתנתי
שאני התבגרתי בצורה מאוד משמעותית,ושדברים שהיו חשובים לי פעם,כבר לא חשובים לי כל כך היום...
עוברות בי כל כך הרבה תחושות עכשיו
מעבר לגעגוע לתקופה של פעם,לתקופה של הילדות,שם הכל היה נראה קל יותר,לפחות בהשוואה לעכשיו.
אני מתוסכת..
ואני שונאת את ההרגשה זו.
אני מרגישה כי אין לי עם מי לדבר כי מכל כיוון ישפטו אותי או לא יעריכו או ינסו להתגונן מדבריי.
כשאני משתפת בהחלטה שלי-שופטים אותו ומעבירים עליי ביקורת.
כשאני מייעצת-זה לא טוב מספיק אז מתגוננים ממני כאילו שאני באה לזלזל או לתקוף.
כשאני משתפת במה שפוגע בי,במה שכואב לי-אני מקבלת התגוננות יתר וחצים שנורים לעברי ללא הכרה.
כמה עוד אוכל להתמודד מול המילים הללו?
אני חושבת שרק לאחרונה אני מבינה,כמה כוח השפעה יש למילים,וכמה מזעזע זה יכול להיות אם לא משתמשים בהם בצורה הנכונה.
אז אם אסור לי לשתף בהחלטות,בדעות,לתת עצות,לספר מה כואב לי ומה מציק לי,מה כן עליי לומר?
האם עליי להיות כמו רובוט ופשוט להנהן או להניד ראש לשלילה וזהו?
אני לא מבינה למה עצה לי נתפסת כסכין
או למה עלבון שלי נתפס כרצון לריב ולהכנס לוויכוחים מיותרים,מה,אנשים לא מכירים אותי?
אנשים שבקשר איתי שנים עדיין מגיבים כך למה שאני אומרת,אז מה הטעם לדבר בכלל?
אני מרגישה כאילו אני נחנקת,ויש לי מועקה נוראית בלב וכואב לי.
אני מרגישה כל כך בודדה,אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
קשה לי עם המלים האלה
כמה אפשר לסלוח?
כמה אפשר להבליג?
גם לי יש רגשות,גם לי יש גבולות,למה תמיד כשאני מנסה לבוא בטוב הכל בא נגדי?
אין לי כוחות באמת...
חשבתי שאחרי כל כך הרבה זמן שלא כתבתי פה זה יהיה פוסט חיובי,אבל לא...שלילי כתמיד...מתי באמת יהיה לי טוב ואוכל להגיד שהכל בסדר?
אני לא צריכה שיהיה מושלם,אני לא צריכה שיהיה ורוד וחלומי...
רק,שאוכל להגיד בלב שלם,שאני מאושרת ושטוב לי,ושגם אם לא הכל בדיוק כפי שרציתי,עדיין אני מוצאת אינסוף סיבות לחייך ולשמוח
האם אזכה לכך מתישהו?
אני עייפה.
ובא לי להיות לבד תקופה,בלי אף אחד,בלי התקיפות,הזלזול והחצים שאנשים יורים לעברי בלי הכרה ובלי מינימום של התחשבות.
ה' תעזור לי....
:(
רע לי...פשוט רע לי...
ואני בנאדם שמח
אני אוהבת לצחוק
לחייך
להשתגע
אז למה עכשיו אני לא מצליחה?
אוף ,איזו הרגשה מטומטמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
