עם הרגליים על האדמה והראש בעננים...

מכירים את זה שמדברים בשיעור על המורה למשל והיא שואלת "את רוצה לשתף אותנו במשהו?"

ואז אין מה להגיד?

אז מתחילים לגמגם ומסמיקים לגמרי, וכל הכיתה צוחקת(לא עליך, איתך...) ואז המורה מתעצבנת עוד יותר

אז היא מעיפה אותך החוצה..

אז מתים משעמום במסדרון כי בדיוק היום בשעה הזאת אף אחד לא בחוץ ואז מגיע המנהל ששואל אותך

למה המורה העיפה אותך מהשיעור, ואז שוב מתחילים לגמגם... וזהו. אז נהרס היום סופית.

ואז מגלים שהדודה באה לבקר ותמיד אבל ת-מ-י-ד  היא תגיד "וואו! איך גדלת!"

גם אם היא ראתה אותך כבר לפני שבוע...

וגם לא משנה בת כמה את היא תצבוט את הלחי.... ובכוח...(אווץ'!!)

ואם את תעירי משהו לא נכון בגלל שאת עצבנית ממה שקרה בבית ספר היא תגיד בקול של מורה (גם אם היא לא) "אה, גברת צעירה!"

אני שונאת שקוראים לי גברת צעירה!
זה מזה הופך אותך לבן אדם קטן!
זה התנשאות כזאת שהיא סוג של מוסוות שמזכירה לך בת כמה את לעומתה... (איזה 100 שנה הפרש לפי המראה.... ולטובתך כן?!)

יש שני סוגים של דודות: הסוג שחושב שאת רזה והסוג שחושב שאת שמנה,

בלי שום קשר למשקל!
אם היא מהסוג הראשון היא גם תגיד "נו תאכלי משהו! את ממש מקל!"

ואם היא מהסוג השני היא תגיד "נו באמת! את לא יכולה לסתום את הפה קצת?"

וכל זה קרה בגלל שסתמת את הפה קצת כשהמורה שאלה??

אז אני לא מכירה את זה.... כי לי תמיד יש מה לענות למורה !!!

מכירים את זה שמישהו בא אליכם ברחוב בשמחה:"הפרה מהשוקולד!!" בשמחה ואפילו לפעמים בא לחבק אותכם

ואז אתם ישר פורשים חיוך בחזרה והוא ישאל "מה קורה?" ואתם תגידו "מצויין! מה איתך?" והיא תגיד שהכל טוב

 ואתם תגידו שאתם חייבים לרוץ כי אתם ממהרים למרות שיש לכם עוד חצי שעה עד האוטובוס

-וכל זה בגלל שאין לכם שום מושג בעולם, אפילו לא ניחוש, אפילו לא קטנטן את מי לעזאזאל פגשתם עכשיו???

אז זה קרה לי היום -ותאמינו לי זה יכול להרוס לי יום שלם!
אני יכולה לבלות יום שלם בלנסות לגלות מי זה ולא להצליח ולגמור את זה כל כך מתוסכלת שאני אוכל חבילת שוקולד שלמה!!

למזלי הרב מאוד סיפרתי את זה לחברה שלי והיא גם בדיוק פגשה את אותה אחת

והיא גילתה שהיא חברה שלחברה שלנו ממחנה סיירים (אחרי כיתה ט'),

הא באמת חשבה שאני אזהה אותה?!

בשיא הרצינות שיש רק דבר אחד שיכול לגרום לי ליותר תסכול:

שאני מטיילת ברחוב ורואה חברה שלי מהיסודי ואני אומרת לה "מיכל!!"(שם בדוי=]) בשמחה ואפילו לפעמים באה לחבק אותה

ואז היא ישר פורשת חיוך בחזרה ואז אני אשאל מה קורה והיא תגיד שמצויין ומה איתי ואחרי שאני אגיד שהכל טוב היא תגיד שהיא קצת ממהרת

ואז ברגע שהיא תחשוב שאני לא שומעת היא תשאל את זאת שלידה "יש לך מושג מי זאת הייתה?"...

כן,כן גם זה קרה לי היום...

רק שבמקום שזה יבאס אותי זה די גרם לי להרגיש טוב על זה שלא זכרתי את ההיא מהמחנה...=]

מכירים את הדברים באלה שהם קצת ממכרים אבל בסוד?

חיוך של תינוק בלי שיניים... שגורם לך מיד לחייך בחזרה

 או הריח הזה שיש רק לתינוקות...

הטעם של החמץ הראשון שאוכלים אחרי פסח... שאחרי הביס הראשון הוא שוב סתם נורמלי

הבושם של אמא שהיא שמה בשבת... שמכניס את כולם לאווירה

אש שעולה גבוה כשהיא נהיית צבעונית ומהפנטת אותך

טעם של שוקולד חלב אחרי שחיכית לו 6 שעות כי נזכרת בו בדיוק אחרי שנתת ביס בשניצל...

הצחוק של ילד בן שנה שמישהו עשה לו "קוקו" (כמו טמבל- דרך אגב...)

חיוך ו"תודה" ממישהו שעזרת לו שרק בשביל השמחה הזאת שווה לעזור

מים במפל או בנחל שהם כל הזמן אותו דבר אבל כל פעם שונים...

אוכל של אמא שעושה לך טעם של בית גם אם נאכל אותו בצד השני של העולם...

איכשהו זה בדיוק הדברים הקטנים שבלי לשים לב הם משפרים לנו את היום...

סתם ככה, בלי סיבה באמת טובה הם גורמים לנו להנות ולחייך...

הם עושים לנו משהו בלב שנתקע חזק חזק... האמת היא שפשוט אי אפשר בלעדיהם....