"אתה בא לעזור לי להירדם?" היא שאלה בפייסבוק כשהמחוגים הראו שלוש בלילה. ארזתי גיטרה, מחברת אקורדים עם שירי ערש, קופסת קונדומים, חיוך גדול ויצאתי לדרך. כשהגעתי נוכחתי לדעת שיש הפתעה קטנה. אותי זה לפחות הפתיע, לה זה קורה פעם בחודש בצורה יחסית מסודרת אני מניח. יש שיאמרו שלא הוזמנתי לחינם, יש אף שיוסיפו שטרקטור טוב חורש גם בבוץ. אם כל הכבוד, דעתי האישית היא שאם יש בוץ, צריך ואף מומלץ להתמקד בביצוע פוליש ווקס לטרקטור ולא לשלוח אותו לחרישה מתסכלת בבוץ המלוכלך. אחרי פוליש ווקס טוב, כשהבוץ ייעלם, הטרקטור יהיה נוצץ ומוכן לפעולה. לשמחתי היא חשבה כמוני.
הבוקר היה נחמד אבל קצת מוזר. אומנם יצאנו בעבר הרחוק כמה פעמים ואפילו כבר שכבנו, אבל אף פעם לא ממש התקרבנו. למען האמת זה תמיד הרגיש בדיוק ככה, מוזר. ניסינו לאכול ארוחת בוקר ולנהל שיחת חולין אבל זה צלח באופן חלקי מאד. היה לי נחמד איתה. היה לה שיער ארוך חלק, עור נעים ורך וגזרה אתלטית חטובה. יהיא בחורה אינטיליגנטית וסיימה לא מזמן תואר במשפטים, אולי בגלל זה פשוט סירבתי לקבל את העובדה שאנחנו לא מסוגלים לקיים שום דבר שדומה לשיחה מעניינת.
החלטתי להתעקש ויומיים לאחר מכן, הצעתי לה לצאת לשתות משהו. ישבנו בבר מעט עייפים. היא שתתה יין ואני וויסקי. זוג השדיים המחוצפים שלה הביט בי מתוך מחשוף קייצי כל הערב ופשוט התחנן בפניי שאמצע נושא משותף לשיחה קולחת, אווירה מבדחת או לפחות משהו מעבר לשירה בציבור עם הפלייליסט המקומי. אך הקלילות ובדיחות הדעת הייתה רחוקה מאד מהדינמיקה הזוגית. למרות שליטפה אותי מידי פעם ועדיין נראתה מעוניינת, היא רוב הזמן שתקה, ענתה לי בכן ולא ואני באיזשהו שלב הפסקתי לשאול ולנסות.
קשה לי עם בחורות אדישות. עברו וגזו להם הימים בהם חלמתי להיות חלק מצוות בידור. היום אני צריך לידי בחורה אנרגטית שמתקשרת בחופשיות, שמתעניינת בסביבה ובי ושבין לבין מיתגרה קצת. היא לא עשתה אף אחד מאלו. יכול להיות שהיא ניסתה להפעיל עליי קטע פאסיבי אגרסיבי כדי שאתאמץ יותר, אבל זה לא ממש עבד, זה פשוט גרם לי לפהק. בסוף הערב הייתי חסר סבלנות וכבר רציתי לעוף הביתה. כשהמכונית נעצרה בפתח ביתה עשיתי את מה שהטבע הגברי דורש ושאלתי אם גם הלילה היא צריכה עזרה להירדם. כשהתחלנו להתנשק והבנתי שמצפה לי טנגו של לפחות חצי שעה עד שהיא תוריד מגנים, איבדתי את הסבלנות ואיחלתי לה לילה טוב.
כמה ימים חלפו להם. שנינו המשכנו הלאה. בוקר אחד הלכתי לעיר לסידורים. כשחזרתי הביתה בצהריים, פתחתי את המחשב כדי לבדוק מיילים לפני שאני פוצח בשנ"צ חיוני טרום משמרת ערב בבר. המזגן כבר דלק, הייתי אחרי מקלחת זריזה וקרירה ואפילו היה פרק חדש של קליפורניקיישן שהמתין לי ב-VOD. "עסוק?" היא שאלה אותי בזמן שסיימתי לענות על המייל האחרון. "בדיוק בדרך לשנ"צ" עניתי. "אולי אני יעזור לך להירדם?". לא להאמין איזו חוצפה ועזות מצח! יש גבול לכל תעלול! בהתחלה אזעקת שווא עם בוץ, אחר כך ארוחת בוקר מביכה, משם דייט יבש, טנגו מיותר באוטו ועכשיו היא מנסה לגזול לי את השנ"צ???
בתור סטודנט, בתור ספורטאי, בתור אדם שמג'גלג בין כמה משרות ושונא שקיות מתחת לעיניים, כאבי ראש ועייפות מצטברת, אני מכריז בזאת על השנ"צ כפרה קדושה! אין לגעת בו! יש לזוז כשהוא מגיע! ובשום פנים ואופן אין להוזיל את רמת האינטימיות הדרושה על מנת לחלוק שנ"צ עם אדם נוסף! "יש פרק של קליפורניקיישן שכבר התנדב לעזור לי. אולי בפעם אחרת" עניתי. קיבלתי חזרה קצת "חחחחח", סגרתי את המחשב ועברתי ל- "ZZZZZ".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
