חי יהוה אל חי אלוהי העברים

מפלגת העבודה לאן?

אחרי מלחמת העולם השנייה, חיפש השלטון הפולני מקור להכנסות, ולאחר הרבה ועדות וישיבות, התקבלה החלטה, והוקם בוורשה המבנה המפואר של בית הזונות הממשלתי.

 העיצוב בחדרים היה בסגנון בתי הזונות הצרפתים, עם ספות קטיפה, כורסאות מפוארות למנוחה, בכל חדר הייתה מיטת אפריון מפוארת, וחדר אמבטיה מפנק.

אחר כך בחרה ועדה מיוחדת את הזונות, הקריטריון לעבודה היה ותק, ונאמנות למפלגה הקומוניסטית.

אחרי שנה של פעילות הועדה בדקה את ההכנסות, אבל לא היו כאלה היו רק הפסדים קשים, הועדה ישבה על המדוכה, והחליטה שיש להחליף את השיש במבואה והמראות, וכך היה.

חלפה שנה נוספת ושוב הראה המאזן הפסד, שוב התכנסה הועדה והחליטה שיש להחליף את הריהוט, וכך היה.

חלפה שנה נוספת ושוב הראה המאזן הפסד, שוב התכנסה הועדה והחליטה שיש להחליף את הוילונות וכך היה.

חלפה שנה נוספת ושוב הראה המאזן הפסד, שוב התכנסה הועדה והחליטה שיש להחליף את האמבטיות וכך היה.

חלפה שנה נוספת ושוב הראה המאזן הפסד, שוב התכנסה הועדה והחליטה שיש לשכור מומחה מחו"ל ארכיטקט של בתי זונות, וכך היה הועדה הזמינה את  מתכנן בתי זונות צרפתי רב מוניטין.

המומחה בדק את כל ההתנהלות של בית הזונות, וקבע חד משמעית כי יש רק פתרון אחד צריך להחליף את הזונות.

מפלגת העבודה תקועה שנים רבות בהפסד, ואם היא רוצה להרוויח, שתחליף קודם את הזונות.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

 התיאטרון בישראל הוא פרסה עלובה מזה שנים רבות, מחזות עלובים, מחזאים עלובים, ודחלילים עלובים שקוראים לעצמם שחקנים.

שחקנים שמפסידים תמיד אפילו במשחק הגוגואים.

היה מוטב אם הכספים העצומים שמקצה משרד "החינוך/תרבות" לתיאטרון היה מופנה לחיזוק הלימודים בתחום הלאומי, לטובת העם העברי הגאה.

יש לייבש את הביצה המבאישה שנקראת התיאטרון, עד שכל היתושים ימותו בצמא, ויפסיקו לזמזם באוזנינו את הרעל המבאיש והמצחין העולה מפיהם, כי הגיע הרפש עד גועל נפש.

בגלל "מחזאים" "במאים" "ושחקנים" מסוג הזה, רבים מהאזרחים  שבעצם משלמים את שכרם של המנוולים האלה, מדירים את רגליהם מהתיאטרון שהפך מזמן לחממה לשונאי ישראל.

יפסקו לאלתר התקציבים המעוברים לתיאטרון, ישתכרו השחקנים רק על פי הכסף שכל צופה ישלם באם הוא ירצה, וכולנו נראה את סובל וחבר מרעיו מקבצים על יד ברמזורים, ובקרנות הרחוב.

 אפרים העברי