הפחד מעצמי רודף אותי.

הנוכחות שלך נותרת, לא עוזבת אותי בשקט.

אתה כאן, מציאותי וכואב.

אני מתחננת שתעזוב אותי אבל אתה עדיין פה.

הותרת אותי מאחור, לנצח, הולכת כעיוורת אחריך,

גם כשאתה מזמן כבר נעלמת.

שחרר אותי ממך, מהקול שלך, מהמגע שלך.

שחרר אותי מהזכרון שלך.

אני מייחלת שהפצעים שהשארת בי יגלידו,

אך הם עמוקים מדי.

כל הזמן שבעולם לא ירפא אותי.

כל יום אני מזכירה לעצמי שאתה כבר לא פה,

ועם זאת אתה תמיד לידי.

ואני לעולם לבד.

ועלי נגזר לחיות בתוך גופי.

אך זהו הגוף שלך, שאתה לקחת.

ונשמתי עייפה,

עייפה מלחיות איתך.

שחרר אותי ממך. בבקשה.

הרבה זמן לא כתבתי פה. לא הרגשתי צורך.

הייתי מוקפת אנשים, כל יום, מחייכת, צוחקת.

והנה, היום אני בבית, ערה.

וכל המחשבות חוזרות, מתגנבות לראשי ומכרסמות במוחי.

והדיכאון חוזר, כואב מהרגיל.

הבכי חוזר, יחד עם הצער והכאב.

אני רוצה לדמם. לדמם כל טיפה בגופי אז שאני אשאר יבשה וריקה, כמו שאני מרגישה.

ישבתי היום עם ידיד שלי בבית קפה לשיחה על סקס ופנטזיות מיניות.

הידיד עם החברה שלא מרשה לו להתראות איתי לבד, כי אף אחת לא סומכת עלי לבד עם חבר שלה.

והוא משקר לה, בשביל לנסוע אלי. מצחיק לא?

ל': "תסבירי לי איך את בתולה? את בת 18, כוסית וגברים נמרחים עליך, מה פספסתי פה?"

אני: "גברים גם חופרים לי. חפירות נורא מורידות לי את החשק"

ל': "תזדייני כבר, תזדייני איתי, עם מי שבא לך, אני לא מכיר גבר שפוי שלא היה מסכים"

אני: "אני צריכה מערכת יחסים טובה בשביל סקס ראשון"

ל': "ומה הבעיה?"

אני: "אני סטוציונרית סדרתית. אני רוצה להשיג אותם ולהעיף אותם. גברים משעממים אותי נורא מהר."

אז נקלעתי למצב הזה. אני רוצה לשכב. אני רוצה סקס. אני רוצה סקס משמעותי. לפחות בפעם הראשונה...

קיצר? אני מתכוונת להמשיך לפלרטט עם כל מה שזז ולהרוס מערכות יחסים, כי זה פשוט כיף.

ומי יודע מתי אני אגאל מבתולי, יש הצעות? :P