לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך פגשתי את אבא


ילדים, כבר בגיל 13 אבא שלכם חשד שהוא הומו, אבל עד שהוא הפך לשלם עם הרעיון והתחיל אפילו להנות מזה - לקח לו למעלה מעשור. זה הסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פרק 36 - מספרים להילה


ילדים, אני ודודה הילה מכירים כבר שנים. כבר בכיתה ז', כשפתאום זה נהיה נורא פופולרי להיות מוקף בידידות, הילה היתה אחת הידידות המרכזיות של אביכם. היינו מדברים בטלפון (עוד לפני שהיו טלפונים סלולריים!) כמה פעמים ביום, היינו נפגשים הרבה, לומדים יחד ועושים כיף. ככל שהתקדמו השנים המשכנו להיות באותה הכיתה ובסוף התיכון כבר היינו בהחלט בלתי נפרדים. מעולם לא בצורה רומנטית או מינית כמובן, אלא בצורה הכי חברית וכנה שאפשר לדמיין.

 

כמובן שלאורך השנים כל המכרים מהכיתה (וגם המורים!) היו בטוחים שיגיע יום והם ימצאו בתיבת הדואר הזמנה לחתונה - אני למדתי להבין שהם טועים (לפחות לגבי ולגבי דודה הילה, על החתונה הלא שגרתית שלי ושל אביכם נדבר בפעם אחרת...).

אז ימי התיכון העליזים הסתיימו להם, ואני והילה נפרדנו מהמסגרת, אבל גם זה מזו. היא הלכה לצבא, אני לאוניברסיטה ואיכשהו הקשר האינטנסיבי והמיוחד בינינו התרופף לו. מאז ומתמיד ידענו עליות ומורדות, אבל כזה נתק לא היה זכור לי - דיברנו רק פעם בכמה חודשים. אני הייתי במבחנים ובשיעורי בית, היא היתה בחברים מהצבא וכל מיני בעיות בריאותיות - וזה פשוט לא הסתדר.

 

אחרי שהסתיים לו כל תהליך הבירור העצמי שלי (הפרקים הראשונים בסיפור שלי...), והבנתי שגם אני חובב קישואים, ואחרי שאפילו סיפרתי להורים ולכמה חברים מאוד קרובים על זה - הבנתי שגם הילה צריכה להיות תחנה בדרך. אמנם זמן רב שלא היינו בקשר, אבל הייתי חייב לה את זה - ולו רק לזכר הימים הטובים.

 

אז קבענו בשעת אחר צהריים להפגש בבית קפה בסביבה, היא נראתה ממש כמו שזכרתי, אבל אני לא בקטע של בנות כאמור. בכל מקרה, זו היתה אותה הסיטואציה שתחזור על עצמה פעמים רבות בעתיד - החלטתי כבר שאין לי בעיה לספר למישהו, אבל לא נעים לי להעלות את הנושא באופן מלאכותי. פה היתה תחרות פנימית בתוכי - בין הצד שרוצה כבר לספר, לבין הצד שרוצה שזה יהיה אלגנטי - למשל אם ישאלו אותי האם יאני יוצא עם מישהי (כמו ששאלו פעמים רבות), במקום להתחמק כרגיל עם "לא", אוכל להגיד "לא, אני יוצא עם מישהו!". תוך כדי ההתעדכנות המשכתי להריץ בראשי תסריטים אפשריים. לא חששתי לרגע מהתגובה שלה, בסופו של דבר לאורך השנים למדנו להכיר זה את זו היטב. אבל עדיין, זה לא משהו שקל למצוא את הרגע הנכון לספר אותו (באמצע הביס/השלוק מהקפה? בדיוק כשהיא התכוונה להתעטש? בכלל תמיד השתעשעתי בלספר למישהו כשהוא נוהג ולראות את הברקס הפתאומי...).

 

בכל מקרה, בניגוד לכל הציפיות - הצלחתי להביא את עצמי לומר

"אממ הילה... יש לי משהו לספר לך..."

מכאן כבר אין דרך חזרה. אפילו "החלב בקפה שלי נראה לי מקולקל", לא יהיה מספיק דרמטי. אז הסתפקתי באמת...

"אני הומו..."

האמת שלא נראה שהיא הופתעה בכלל. עדכנתי אותה קצת על מעללי, שום דבר רציני. ולבסוף הגיע תורה...

"גיא, האמת היא שטוב שאתה מעלה את זה כי גם לי יש משהו לספר לך... אני דו"

לא ממש הבנתי מה קורה, אלה היו אמורות להיות דקות התהילה שלי!

"מה זאת אומרת דו? כמו סקובי-דו?"

"זאת אומרת שאני נמשכת גם לבנים אבל גם לבנות..."

"אלוהים אדירים! את לסבית?? איכס!!!"

קמתי מיד וברחתי מהמקום. השארתי אותה עם החשבון.

 

טוב טוב, לא באמת חיוך

 

עכשיו הגיע הקטע שבו הילה סיפרה לי על הרומנים שהיו לה עם כל מיני בנות. המשכנו את השיחה עוד שעה ומשהו, שבמהלכה חלקנו חוויות מהחיים הסודיים של כל אחד מאיתנו, וצחקנו על זה שהחברים לא מנחשים (למרות שהיא כבר התחילה לספר לכמה, אבל ההורים שלה לא ידעו).

 

אחרי השיחה הזו אני והילה התקרבנו מאוד. התחלנו לדבר לעתים הרבה יותר תכופות וגם להפגש. הסודות המשותפים שלנו קירבו אותנו, ואפילו בהמשך שימשתי ככיסוי המרכזי לפעילותה של הילה עם בת זוגה מול ההורים ("הלכתי עם גיא לסרט!").

 

פעם אפילו הלכנו יחד למסיבת גייז, מי היה מאמין...

נכתב על ידי , 10/2/2012 22:48   בקטגוריות בנות, יציאה מהארון, בית ספר  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pqjjok ב-30/12/2012 03:09
 



פרק 27 - מספרים להורים - חלק ב'


ילדים, סבתא שלכם תמיד ניחנה בחושים חדים, ואיכשהו החושים האלה הובילו אותה לברר האם אביכם הומו בדיוק יום לפני שהוא התכוון לעשות זאת בעצמו. אבל היא גרמה לשתי חריגות מהותיות מהתוכנית המקורית - קודם כל, הכוונה היתה לספר לשני ההורים יחד, ושנית - הכוונה היתה לספר ולמחרת לברוח לשבוע בצבא כדי לתת להם לעכל.

 

אז לאחר שאלה כל כך ישירה (אם כי על דרך השלילה) מאמא שלי, לא נותר אלא לגלות לה את האמת. היא כמובן לא כל כך הבינה בהתחלה את גודל הפצצה שהטלתי עליה, אבל אחר מספר דקות היא כבר שאלה כל מיני שאלות מודאגות, מאלה שתמיד הורים שואלים בסיטואציות האלה...

איך אתה יודע?

יש לך חבר?

היית פעם עם בנות?

ועוד שאלות רבות אחרות. ניסיתי לענות על השאלות האלה כמיטב יכולתי, ולמזלי הרב גם הייתי מוכן, זה הרי היה רק יום לפני שהתכוונתי לספר. אז כבר הייתי מאוד סגור על עצמי, וגם יכולתי לספר בגאווה על הניסיון עם כמעט אמא שלכם, שהיא הבחורה היחידה שהתנשקתי איתה אי פעם, כשחושבים על זה - ועל כמה שלא נמשכתי אליה בסופו של דבר. השאלה היחידה שהיה באמת קשה לענות עליה היתה "איך אתה כל כך בטוח שאתה הומו?", כי בכל זאת, זו אמא שלי, וחוץ מלרמוז בעדינות שיש סימנים פיזיולוגיים לא הרגשתי בנוח להרחיב בנושא. 

באופן די טבעי דמעות החלו להקוות בעיניה של סבתא שלכם, ואני ניסיתי להיות כמה שיותר רגוע ופתוח. היא סיפרה שפעם, בלימודיה באוניברסיטה למד איתה מישהו שסיפר לה שהוא הומו. אולי הסיטואציה הזכירה לה את זה? אולי כעידוד? בכל מקרה היא אמרה שחייבים לספר לסבא שלכם, ואני הסכמתי - החלטנו לעשות זאת באותו הערב כשהוא יחזור מהעבודה.

 

הגעתי לסלון בערב, אחרי שאבא שלי כבר חזר והתיישבתי על הספה ממול לספה שאמא שלי ישבה עליה. אבא שלי ישב בספה שלישית, שהיתה ניצבת לספות שלי ושל אמא, והביט בטלוויזיה. גם אחותי הקטנה היתה שם, וטיילה לה בין לבין. בשלב מסויים ההורים שלחו אותה לשחק בחדר, ואז התחיל אחד הקטעים היותר הזויים בחיי, ילדים. אבא - שקוע לו בטלוויזיה, אני מביט באמא, ואמא עושה לי סימנים עם הידיים "נו תספר לו! תספר!". אחרי שסיימתי להיות משועשע מהסיטואציה המוזרה הזו, פניתי אל אבא ואמרתי לו שיש לי משהו לספר לו. הוא שאל "מה?" והמשיך לצפות במשחק בטלוויזיה. הסתכלתי עליו והמתנתי עד שהוא יבין שזה רציני ויתפנה אלי לגמרי. זה קרה כעבור דקה, ולפני שהספקתי לחשוב אמרתי:

"אני הומו"

אבא נתן לי מבט מופתע, ולקח לו כמה שניות לעכל את כל העניין הזה.

הוא שאל כמה שאלות בסיסיות, דומות לאלה שאמא שאלה - ואז אחותי הקטנה חזרה לסלון. אמרתי

"אם תרצו לדבר על זה אני בחדר שלי"

קמתי, והלכתי לחדר.

 

כעבור שעה קלה - דפיקה בדלת החדר שלי, אבא. הוא סגר את הדלת, התיישב על המיטה והתחיל עם השאלות. גם עכשיו השתדלתי לענות בצורה הכי רגועה ושקולה שיכולתי, ולא להסתיר מידע - בסופו של דבר ההסתרה הזאת העיבה עלי כמה שנים, ולא הרגשתי שיש סיבה להסתיר מההורים שלי שום דבר. זו לא אשמתי שנולדתי ככה, ואני גם לא צריך להתבייש בזה. כעבור חצי שעה של שיחה עם אבא - אמא הצטרפה גם. היא שאלה שאלות שאבא כבר שאל, אבל עניתי לה שוב. אחד הדברים שהיה לי מאוד חשוב להדגיש הוא שזה עניין מולד, כי לא רציתי שהם חלילה יאשימו את עצמם בחינוך לקוי. 

בנוסף, הצעתי להם שיספרו על כך לדודה שלי, שהיא רופאה כמו שאתם יודעים, ויתייעצו איתה. מאוד הערכתי אותה כאדם רציונלי ושקול - ולכן ידעתי שהיא תגיד להם שזה בסדר ואין עם זה שום דבר פסול. לבסוף אחותי הקטנה הגיעה לחדר שלי וההורים הלכו. מה שהדהים אותי היה שבמקום ללכת איתם, היא באה אלי וחיבקה אותי - כאילו היא זיהתה את הסיטואציה הקשה וידעה שאני צריך חיזוק.

 

לפני השינה כתבתי אי-מייל לסבא וסבתא שלכם - ושמתי בו לינק לאתר של תהל"ה. שמעתי שיש להם קבוצות תמיכה, ובכלל הרבה מידע באתר האינטרנט - וחשבתי שיהיה נכון לתת להורים עוד כתובת לסיוע בנושא. 

 

למחרת בבוקר קמתי ליום מיותר.

ילדים, לא בכדי אביכם רצה להעלם לצבא יום אחרי שהוא סיפר לסבא וסבתא שלכם, הוא ידע שזה לא יהיה פיקניק. רוב היום אמא הסתובבה בבית ובכתה, ועוד לפני שהתעוררתי היא כבר עדכנה את אחד מהאחים שלי שהיה בבית (השני היה בצבא). הוא דווקא לקח את זה הכי טוב מכולם, בא אלי לחדר, אמר שזה ממש לא מפריע לו, והיה חמוד באופן כללי.

הסתבר גם שאבא שלי שמע בעצתי ודיבר עם דודה שלי, וכמו שצפיתי היא אמרה לו שזה בכלל לא כזה נורא, אבל גם שזה מאוד נפוץ היום, ושזה יעבור. למותר לציין שמאז ההערכה שלי אליה פחתה בצורה ניכרת.

את היום השתדלתי להעביר כמה שיותר בחדר או מחוץ לבית, כדי שלא אצטרך לקיים את האינטרקציה הלא בריאה הזו עם אמא שכל רגע מתחילה לבכות.

 

בערב דיברתי קצת עם רותם. סיפרתי לו שיצאתי מהארון בפני ההורים שלי והצעתי שניפגש. למרות שהוא לא הביע יותר מידי התלהבות, שכנעתי אותו להפגש באיזה בית קפה בסביבה. איכשהו, כל חברי הטובים שידעו עלי לא היו באיזור באותו שבוע, אז נותר לי לפרוק את המתח על רותם. זו זכורה לי כפגישה די קודרת, אפילו קצת הצטערתי שיזמתי אותה - רותם הקשיב לסיפור כמעט בלי עניין, ונתן תגובות חלביות ביותר - כשנפרדנו התנשקנו בצורה מנומסת. חזרתי הביתה באותו ערב לא הרבה יותר מעודד.

 

למחרת הייתי צריך לחזור לצבא, וסבא שלכם הציע להסיע אותי לתחנה המרכזית. לכאורה, זה היה יפה מצידו, הוא חסך לי הרבה זמן - ובשבילו זו נסיעה של 30 דקות. בפועל - זה היה גיהנום. מאז ומתמיד סבא שלכם היה אדם מאוד מאוד רציונלי, ובאותה נסיעה, לאחר שצבר תחמושת יום לפני - הוא התווכח איתי בעקשנות מרובה. לטענתו, למרות שאני מעדיף בנים - אני צריך להתחתן עם אישה ולהקים משפחה. כשהסברתי לו שאני מתכנן להתחתן עם גבר ולהקים משפחה - הוא אמר שזה לא הוגן כלפי הילדים שלי (אתם מרגישים מקופחים חמודים?), שהם יהיו מנודים בבי"ס וכל מיני שטויות בסגנון. הוא העלה הרבה טענות קשות, שאפשר לאהוב אדם גם בלי להמשך אליו מינית, אבל אני התעקשתי. אפשר למלא שעות בויכוחים שלי עם סבא שלכם, אבל בסופו של דבר יצאתי מהאוטו בהרגשה כבדה מאוד.

 

השבוע בצבא עבר בסדר, כעבור יומיים קיבלתי טלפון מאמא שלי. זה אמנם היה ברגע ממש לא נוח, אבל החלטתי בכל זאת לענות לה. אחרי חילופי דברים נימוסיים היא זרקה את הפצצה:

"חשבנו על זה עם אבא, והחלטנו שזה יהיה בסדר אם תנסה לצאת עם בנות"

לא נותר לי אלא להסביר לה בנימוס שאני לא ממש שואל אותם עם מי לצאת ועם מי לא, אני הודעתי להם שאני הומו - לא ביקשתי הנחיה. אני יודע מה לעשות, תודה רבה.

 

המשך השבוע עבר בשקט יחסי, ובסופו חזרתי הביתה. אמא שלי כבר הפסיקה לבכות כל רגע, והכל נראה די בסדר. בדרך רק הסתבר שאמא לא הצליחה להתאפק וסיפרה לאחי שהיה בצבא את החדשות המרעישות. הוא כמובן לא ממש ידע איך להתמודד עם העניין, ומאוחר יותר הסתבר שהוא קיבל את זה הכי רע מכולם. במשך שנים רבות לאחר מכן לא דיברנו על הנושא - רק בתיווך של אמא שלי. מה שכן הוא עשה, ברגע שהוא גילה, זה לשלוח סמס לבן דוד שלי, והחגיגה נמשכה...

בסופו של דבר, היחידים מהמשפחה שלא הובאו בסוד העניינים היו אחותי (שהיתה קטנה מידי באותו זמן) וסבתא (שלא הייתי קרוב אליה במיוחד, ולכן לא מצאתי לנכון לספר לה).

 

כאן התחילה תקופה יחסית ארוכה של עיכול של ההורים. התחלתי לקבל מהם לינקים במייל, הודעות בפורומים של אנשים שהצליחו "להרפא", או אנשים נשואים שהם למעשה הומואים. השתדלתי לא להתעלם ולהגיב כמיטב יכולתי. אמא התחילה פתאום לשמור לי כתבות שבהם נזכר הנושא, אבא התחיל להקליט תוכניות רלוונטיות. נראה שלא קל להם עם הנושא, אבל הם מנסים להתמודד כמיטב יכולתם. ברקע כמובן המשכתי לשמור על פתיחות, ואפילו סיפרתי לאמא על רותם ועל הדייטים שלי איתו. 

 

זה מצחיק, ציפיתי שאחרי שאספר להורים פתאום תהיה תחושת הקלה מטורפת, אבל איכשהו זו לא קרה. זה לא כמו להתחמק מתאונה ברגע האחרון - כשאתם נושמים לרווחה, זה תהליך ארוך ומתמשך, ואין בו באמת רגע שאפשר לעצור ולהרגיש טוב. מה שכן - כעת לא היתה תיאורטית שום סיבה להסתיר את נטייתי המינית מכל חברי ומכרי. אז כינסתי אסיפה גדולה של כולם, עליתי על הבמה, התקרבתי למיקרופון והכרזתי:

אממ חבר'ה... אני הומו!

אני צוחק, הלוואי שזה היה כל כך פשוט.

אביכם מעולם לא אהב דרמות, ובגלל זה הוא גם לא כל כך ידע איך להשחיל את הנושא הזה, שרבים מחבריו הטובים כבר התרגלו לא לדבר עליו. זה השאיר לי רק ברירה אחת - ממש כמו בסרט המיתולוגי Kill Bill - לעבור אחד אחד ברשימה, ולספר להם. ואני חייב לומר, ילדים, שחלק מהתגובות היו לא צפויות בעליל.

נכתב על ידי , 16/4/2011 12:55   בקטגוריות יציאה מהארון, טיפים, אהבה ויחסים, צבא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-17/4/2011 00:21
 



פרק 26 - מספרים להורים - חלק א'


ילדים, לספר להורים שלכם שאתם הומו זה דבר לא פשוט בכלל. (למרות שאתם יודעים שאני ואבא נקבל אתכם בדיוק כמו שאתם... כל עוד אתם מאושרים). אם אתם זוכרים, בתחילת הדרך אביכם עדיין התלבט. אבל מהר מאוד הוא הבין מעל לכל צל של ספק שהוא בקטע של בנים, ואין מה לעשות - חייבים להתמודד. מאז בעצם, הוא התחיל לחפש את אבא.

 

קשה לומר מתי נפלה עלי ההחלטה, אבל אי שם קצת אחרי גיל 22, הבנתי שזהו, אני הומו, ואין סיבה להתבייש בכך או לשמור את זה בסוד. אמנם כמו שאתם מכירים את אביכם, לצעוק את זה בראש חוצות עם דגלים ובלאגנים זה לא בדיוק הסגנון שלי, אבל לספר לאנשים הקרובים לי זו בהחלט אופציה מתקבלת על הדעת. מהר מאוד החברים שלי נחלקו לשניים - הרוב המוחלט שלא ידעו דבר על החיים הסודיים שלי, ו2-3 יחידי סגולה (שהספקתי כבר לספר לכם עליהם) שידעו על ואפילו הכירו את הבחורים בדרך לאבא. למה לא סיפרתי לכל שאר החברים? זה קצת מורכב, אבל מה שאמרתי לעצמי באותו זמן היה שאלה חברי ילדות, והדבר האחרון שאני רוצה הוא שאיזה חבר כזה יספר להורים שלו, וכשהם יפגשו את סבא וסבתא שלכם באקראי בסופר - הם יפלטו משהו לא לעניין.

 

ככה הבנתי שסבא וסבתא שלכם חייבים לשמוע על זה ממני, ולא מאף אחד אחר - זה היה חוב של כבוד ממני אליהם. מהר מאוד התברר לי, שעם כל ההחלטות האציליות האלה שלי, יוצא שעד שאני לא מספר להורים שלי - אני גם לא יכול להמשיך לספר לשאר החברים שלי. מה שגרם לי ערב אחד להשבע שעד יום הולדת 23 אני חייב לספר לאבא ואמא שלי שאני הומו ויהי מה.

 

למצוא תזמון נכון כדי לספר להורים שלך שאתה הומו זה אף פעם לא דבר פשוט. הייתי כמעט קרוב ללספר להם פעמים רבות מידי, אבל תמיד זה היה איכשהו לא מתאים, ואז זה היה לפני החופשה שלהם בחו"ל או איזה אירוע משפחתי שלא רציתי לקלקל עם בשורות איוב. העניין נדחה ונדחה, ובינתיים התחבטתי באשר לדרך האופטימלית לספר להורים שאני הומו. אז כן, חיפשתי באינטרנט, שאלתי חברים, חשבתי בעצמי - ולצערי לא מצאתי שום דבר מועיל, לא מאמר קסום שנותן 10 טיפים ליציאה מהארון, לא סיפורים של אנשים שכבר עברו את זה - גורנישט. אולי אז האינטרנט היה פחות מפותח, ועדיין לא דיברו כל כך הרבה על הנושא, מה שבטוח - הייתי חייב לחשוב לבד על האסטרטגיה.

 

הנקודה המרכזית שלגביה התלבטתי היתה - האם לספר לשני ההורים יחד או לכל אחד לחוד?

תמיד יש את הילדים של אמא ויש את הילדים של אבא (או במקרה שלכם, ילדים - הילדים של אבא או הילדים של אבא...). אביכם היה קצת ילד של שניהם... לא באמת הרגשתי לא בנוח עם אף אחד מהם (או שאולי לא הרגשתי לגמרי בנוח עם אף אחד מהם?). בכל מקרה - מהר מאוד הבנתי שאין פה הרבה ברירות, אני רוצה לספר לשני ההורים שלי שאני הומו יחד. למה? כדי שאף אחד לא יחשוב שהשני ידע קודם. מכיוון שלא מצאתי בשום מקום הדרכה לגבי מה עדיף, החלטתי לסמוך על האינסטינקטים.

 

מובן שהטרידה אותי השאלה איך הם יקבלו את זה... וקצת היה קשה לומר. זכור לי שכשהייתי קטן ראיתי עם אמא איזשהו סרט או כתבה בטלוויזיה, ולפתע נראו על המסך שני גברים מתנשקים. אמא מיד צעקה "איכס!" והעבירה ערוץ. הרגע הזה נחרת לי בזיכרון, ותמיד כשחשבתי על תגובה אפשרית הוא צץ. אבל מהיכרותי עם סבא וסבתא שלכם ידעתי שהם לא יזרקו אותי מהבית או משהו כזה, במקרה הגרוע הם לא יסכימו לדבר על זה. לכן הבטחתי לעצמי לעזור להם להתמודד ככל האפשר, אבל גם לא לעשות להם חיים קלים. לא התכוונתי לתת להם תקוות שווא לגבי בחורות או נישואין עם אישה - החלטתי ללכת עם זה עד הסוף ולהתעמת עם כל טענה שתגיע (וידעתי שיגיעו...).

 

תחושת הבטן שלי אמרה שכדאי יהיה להתרחק מהבית לאיזה שבוע מרגע הפלת הפצצה, כדי להמנע ממתח מיותר וכדי לתת לכולם זמן לעכל. זה דווקא הסתדר טוב כי גרתי בבסיס באותה תקופה, ולכן היום שנראה הכי לגיטימי לספר בו היה יום לפני שאני חוזר לבסיס, בערב. ככה בבוקר יהיה קצת מוזר, ואז כשאשוב מהבסיס אחרי שבוע הם יהיו כבר אחרי עיכול החדשות.

 

אז לאחר דחיות מרובות מכל מיני סיבות מטופשות הגיע השבוע הגורלי והבנתי שאין דרך חזרה, השבוע זה קורה. יומיים לפני שהייתי צריך לחזור לבסיס היינו רק אני ואמא שלי בבית, ואכלנו לנו ארוחת צהריים. לפתע אמא זרקה שאלה (שכנראה היא חשבה עליה הרבה זמן מראש):

"תגיד... לרביב יש חברה?"

סבא וסבתא שלכם הכירו את רביב ידידי כבר שנים רבות, הם אפילו ידעו שהכרנו באינטרנט, ולא היתה להם בעיה מיוחדת עם זה. אבל בפעם הראשונה נראתה התעניינות בסטטוס הזוגיות של רביב. כמו שאתם יודעים, רביב היה גם הוא הומו, ולא רק זה - לרביב היה בן זוג קבוע. אז בנקודה הזו עמדו בפני אביכם מספר אפשרויות -

שקר לבן:

"כן, למה?"

טכנית, לא שקר:

"לא, למה?"

האמת:

"לא, יש לו חבר."

בכל יום אחר, אביכם היה בוחר באפשרות השניה וממשיך הלאה בחייו. אבל למחרת היה מתוכנן היום הגדול - זה שבו עולמם של הורי יתהפך ויפול להם האסימון שפשוט סירב ליפול במשך כל כך הרבה שנים. אז בהחלטה של שניה, וכדי לעשות את הבשורה טיפה פחות מזעזעת, החלטתי דווקא ללכת על האמת.

 

תגובתה של סבתכם היתה מפתיעה לא פחות -

"באמת?! כמה זמן אתה כבר יודע שהוא סוטה כזה?"

באותו רגע יכולתי לחשוב רק דבר אחד...

אוי.

מחר אני אמור לספר למי שקראה כרגע להומוסקסואליות "סטייה" שגם אני כזה.

בהצלחה לי!

מובן שמיד הזדעקתי ויצאתי להגן על רביב המסכן (ועל עצמי) שלהיות הומו זה בכלל לא נורא. והוא מאושר עם חבר שלו, והכל יופי טופי אצלם.

אבל איכשהו התפשטה לי לאט לאט בבטן מועקה כזו.

זה לא שכעסתי על אמא שלי, ידעתי שזה עולם שהיא לא הכירה מעולם, וגם במקומות שבהם היא התחנכה לא היה שום דבר כזה. אבל בכל זאת, מעודד זה לא היה.

 

למזלי השיחה נקטעה כי הייתי חייב לזוז לחברים לכמה שעות.

 

כשחזרתי אמא לא היתה בסביבה, והלכתי לחדר שלי כדי לעבוד על המחשב. כעבור זמן מה אמא הופיעה בכניסה לחדר. זה לא היה סימן מעודד כל כך, היא בדרך כלל לא באה לחדר שלי, ובטח שלא סוגרת את הדלת אחריה ומתיישבת על המיטה. בדרך כלל אם אני שקוע במחשב ועונה לה בחוסר סבלנות היא מבינה את הרמז... קיוויתי שגם הפעם זה יעבוד.

 

היא שאלה שאלות על רביב. נאלצתי לענות לה... כמה זמן הם כבר יוצאים? ואיך הם הכירו? וכמה זמן אני יודע שרביב הומו? וההורים שלו יודעים? על הכל עניתי, ואפילו השתדלתי לפרט.

הבעיה היחידה היא שאחרי כל השאלות על רביב הגיעה שאלה אחת אחרונה:

"ואתה, לא הומוסקסואל, נכון?"

 

מה כבר אפשר לענות לשאלה כזו יום לפני שתכננתם לספר להורים שלכם? "חכי למחר"? "לא יודע, נגלה מחר בערב!"? היתה רק תשובה אחת שיכולתי לענות:

"למה לא?"

נכתב על ידי , 26/3/2011 02:30   בקטגוריות יציאה מהארון, אהבה ויחסים, התלבטויות, טיפים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-26/3/2011 13:50
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגיא בר-און אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גיא בר-און ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)