איך פגשתי את אבא

ילדים, פעם, מזמן, לא היה פייסבוק. הייתם מאמינים? היום קשה מאוד להבין איך אפשר לאהוב מישהו בלי לעשות לו לייק, או לברך מישהו ליום הולדתו בלי לכתוב לו על הקיר, ובכן פעם היינו עושים דברים כאלה. מחבקים במציאות, מתקשרים לאחל מזל טוב, מתכנסים כל החבר'ה כדי לראות תמונות... אבל מאז עברו המון ביטים באינטרנט וגדל לנו דור של הפרעות קשב וריכוז. רק כדי שתבינו למה אבא ואבא לא מרשים לכם להשתמש בסמארטפון בזמן הארוחה... אבל על זה אולי אספר בפעם אחרת.

בכל מקרה, האגדה מספרת שהפייסבוק התחיל מאתרי ה-"Hot or Not", כאלה שמראים לך תמונות של אנשים ואתה מחליט האם הם שווים עוגיה או לא. אם הם שווים עוגיה אז גם יש לך סיכוי לעשות עם זה משהו... לכן לא תתפלאו לשמוע שכשנכנס הפייסבוק לארץ אחת האפליקציות הפופולריות ביותר בו היתה אפליקציית היכרויות שכזו. אתה מתקין אותה בחשבון שלך, ואומר לה האם אתה רוצה לראות בנים או בנות - והיא כבר מראה לך תמונות של אנשים ומאפשרת לך לבחור האם אתה רוצה להכיר אותם או לא. אם כן - היא גם מאפשרת לך לשלוח להם הודעה ולהקים בית בישראל. נפלא.

למותר לציין שהאפליקציה הזו הצליחה לשבור את שיאי אטרף דייטינג ברדידות (המקום שנותן לך לחפש אנשים רק לפי מאפיינים פיזיים ולא לפי תחומי עניין או אופי). סינון לפי תמונה בלבד (אולי גם בצירוף גיל) אכן מהווה דרך ראויה להכיר את שותפך לחיים, לא?

אך למרות ההקדמה המעט עגמומית - באותה תקופה אביכם החל לחוש גירודי יאוש מההיכרויות באטרף. כשבוהים באתר הזה מידי יום מקבלים לא רק הרגשה רעה לגבי מצב החברה שלנו, והקהילה ההומולסבית בפרט, אלא גם מרגישים שהיצע הבחורים לא משתנה כלל. איך אפשר למצוא את אבא ככה?!

אז בצעד נועז ולא אופייני החליט אביכם להתקין בפייסבוק שלו את אחת מהאפליקציות הידועות לשמצה. לא כדי להכיר חלילה, רק כדי להתרשם מהמבחר, ומי יודע - אולי מעז יצא מתוק. ואכן תוך דקות הותקנה האפליקציה, ומסך החיפוש נגלה לפני אביכם - בנים או בנות? איזו שאלה! בוודאי שבנים! כך במשך שעה תמימה בילה אביכם בלחיצת next, צפיה בתמונות של בחורים (בצירוף שם וגיל), ולחיצת עוד next. אידיליה.

למחרת בערב ניסה שוב אביכם את האפליקציה. אבל הבחורים בתמונות לא נראו לטעמו כלל וכלל, או שהגיל שלהם לא היה מתאים, או שהם נראו ערסים. בע.

בכל מקרה, כעבור מספר ימים שכח אביכם מהאפליקציה. אך מה שהוא לא ידע הוא שהאפליקציה מציגה גם את תמונתו לכל מיני אנשים אקראיים שלא מכירים אותו (ואולי כן מכירים אותו). זה התגלה במקרה כאשר תוך כמה ימים הגיעו מספר פניות מהאפליקציה, של בחורים חביבים... כמה מטריד! באותה שניה החליט אביכם להסיר את האפליקציה הסוררת, אבל עם כמה מהבחורים החלה להתנהל שיחה בריאה.

אחד מהבחורים האלה היה יוחאי - שהסתבר בהמשך שכלל לא מכיר את אטרף. הדרך היחידה שלו להכיר היא האפליקציה הפייסבוקית הזדונית. אני ויוחאי התחלנו להתכתב תודות לאתר, ואני חייב לציין שזה היה מוזר - כל החוקים פתאום השתנו. הוא ידע מיד את השם המלא שלי, מי החברים שלי, אפילו ראה את התמונה שלי.. ותוך מספר דקות הוא גם הציע לי חברות בפייסבוק ולא היה נעים לי לסרב. נהדר.. עכשיו יש לו גישה למאות תמונות שלי. איפה ההסתתרות שאני כל כך אוהב?

מצד שני - זה היה הדדי. הפייסבוק של יוחאי היה כספר פתוח בפני - ראיתי היטב במה הוא מתעניין, עם מי הוא מסתובב, לאן הוא טייל ואיפה הוא הצטלם. וכן, גם מה כתבו לו החברים על הקיר. אז בגלל שיוחאי היה די חמוד החלטתי שניתן לו צ'אנס, אבל אז עוד לא היה פייסבוק-מסנג'ר ולכן ביקשתי ממנו שנעבור להתכתב בתוכנת מסרים נורמלית. וכך בלי לשים לב, הפך יוחאי לעוד אחד מהרשימה, והתחלנו להתכתב לעומק על מגוון נושאים. יוחאי התגלה כבחור אינטליגנטי, פעיל חברתית, סטודנט - נשמע ממש אידיאלי. גם הוא גר אצל ההורים, אבל לפחות כרגע זה פחות הפריע. 

לאחר מספר ימים של התכתבויות ערות הגיע הזמן להפגש לדייט. עשיתי שיחת טלפון כדי לוודא שהוא לא פסיכופת, ולאחריה קבענו בבית קפה באיזור מגוריו, משהו כמו 20 דקות נסיעה מבית הורי. כשהגעתי למקום באותו ערב היה ממש קל לזהות את יוחאי - ראיתי משהו כמו 20 תמונות שלו הרי. מה שכן, עדיין היה מפתיע לגלות שהוא היה נמוך משחשבתי.

כך העברנו לנו ערב חביב ומעניין, יוחאי סיפר לא מעט, גם אני תרמתי את חלקי - סך הכל היה נחמד. אבל כשהגיע הרגע להפרד ידעתי שזה יהיה בלחיצת יד, ולא בנשיקה - ממש כמו בשעשועוני ההיכרויות. יוחאי היה בחור חביב, אך לא גיליתי אליו צל צילה של משיכה. האם זה כי מלכתחילה כל הקלפים היו פתוחים תודות לפייסבוק ולא נשאר מקום לדמיון? האם זה כי למרות כל התמונות עדיין משהו בפגישה איתו פנים אל פנים הפתיע אותי? אין לדעת. מה שכן - זה היה הניסיון האחרון שלי עם אפליקציות פייסבוק למיניהן.

ילדים, אמרתי לכם כבר פעם שאני לא מאמין בהזדמנויות שניות. ובכן, לפעמים הן מגיעות גם בצורות מכוערות.

זה היה יום סטנדרטי לחלוטין, כשלפתע קיבלתי הודעה במסנג'ר - המוען היה לא פחות מאשר יניב, שהפך באורח פלא לאונליין (כנראה הוציא אותי פתאום מרשימת החסומים שלו). זה נשמע מאוד תמוה, בכל זאת עברו כבר שנתיים, אולי אפילו יותר מאז נפרדנו. לא כל כך התחשק לי לנהל איתו שיחה, אבל חשבתי שלמען ההגינות ולמען הימים הטובים שעברו נעשה את המחווה.

אני אחסוך לכם את הסמול טוק, יניב סיפר שמאז הפרידה הוא שינה לחלוטין את מסלול הקרירה שלו, עבר לגור במושב, רק היה חסר לשמוע שהוא לומד טאי צ'י וניזון רק מאורז לבן...

אבל כל אלה לא הפתיעו אותי כמו ההודעה הבאה שלו

"אתה יודע? לפעמים אני ממש מתגעגע אליך..."

"זה מאוד נחמד מצידך" - השבתי בסתמיות

"יש לך מישהו עכשיו?"

ידעתי שיש פה איזשהו מניע נסתר! מצד שני, לא היה לי מישהו באותו זמן, ולא ראיתי סיבה מיוחדת לשקר

"לא"

"מה דעתך להיפגש לקפה?"

אני יודע מה אתם חושבים ילדים. ולא, זה עדיין לא הרגע שבו כל העניין התחיל להיות מטריד. פה פשוט התחמקתי

"אני מאוד עסוק בתקופה הזו, בקושי יש לי זמן פנוי"

"אני ממש מתגעגע לגוף שלך.. להרגיש אותך"

כן, כאן זה כבר מתחיל להיות מטריד

"אולי תקפוץ אלי לדירה? אני מת להרגיש את הלחי שלך בין השפתיים שלי..."

וילדים, יניב לא באמת אמר "לחי"...

בנקודה הזו אני מניח שאם הייתם מסתכלים עלי הייתם רואים מבט של סנאי מבוהל וינשוף מופתע שחוברו להם יחדיו.

פה כבר לא נותר לי אלא לחתוך את העניין בתקיפות

"מצטער, זה נגמר, אני לא מעוניין בשום דבר כזה"

אבל מסתבר שליניב לא היה שום דבר להפסיד...

"חבל, רק שתדע לך שהסקס איתך היה הכי טוב שהיה לי..."

החזקתי את עצמי שלא ישתרבב לי איזה "אז אני מבין שמאז לא היה לך...", ופשוט נפרדתי ממנו לשלום.

בכל מקרה, ילדים, לעתים לרצון של אנשים לשחזר רגעים בעבר יש אספקטים קצת מטרידים. מצד אחד, זה מובן שבזמנים קשים חוזרים לרגעים טובים מהעבר, ומנסים להבין מה השתנה מאז, מצד שני - הרבה יותר השתנה מאז שאני ויניב היינו יחד. גם אם היינו חוזרים, זה לא היה גורם לחיים של שנינו להשתפר או לקשר להצליח.

מאותו היום לא שמעתי יותר מיניב, אולי מהמבוכה, אולי כי הוא התייאש ממני סופית.

ילדים, אחרי הפרידה מיניב, אביכם הרגיש כמו הומו שנולד מחדש. נכון לרוץ ברחובות ולקלוט את כל הטוב שיש לעולם להציע - את כל החתיכים על החוף, כל הבחורים במסיבה - כולם פתאום נראו כל כך קורצים ומזמינים. כאב הפרידה דעך מהר, ותחושת ההקלה השתלטה, והיא היתה משכרת. מה עושים עכשיו? סטוצים? כבר הבנו שלא... כנראה ממשיכים לחפש את אבא.

אז יעקב, שהיה חבר טוב (וגיי) שלי, ערך מסיבה בדירתו המגניבה שבת"א והזמין אותי לבוא. הדילמה היתה גדולה - מצד אחד, הוא חבר טוב, מהמעטים שידעו עלי באותה התקופה, מצד שני - הצלע השלישית שלנו (אותה ידידה שידעה עלי לראשונה) לא יכלה להגיע. מה שאמר שפרט לכמה חברים שלו שאני מכיר באופן מאוד שטחי, לא הייתי צפוי להכיר אף אחד. שיש בה משהו מרגש ונחמד, אך גם מעט מרתיע... ההתלבטות היתה גדולה, אך בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה ולהצטרף לחגיגה.

כשבאתי תפסתי את מקומי בין החברים הפחות-או-יותר-מוכרים שלו, בינהם היו דורון וידידה שלו - שכבר הכרתי בגדול ממפגשים קודמים, ועוד כמה אנשים שלא הכרתי בעבר.

אפרופו דורון, כמה ערבים קודם לכן ישבנו אני, יעקב והידידה שהיא הצלע השלישית שלנו, בבית קפה, ופתאום שמו של דורון עלה. אני והיא מיהרנו להגיד שהוא קצת גיי, אבל יעקב הכחיש נמרצות ואמר שהיו לו כמה חברות ושהם חברים מאוד קרובים. בלית ברירה נאלצנו להאמין לו (למרות שדורון היה שווה), כי בכל זאת לא אני ולא היא הכרנו את דורון באמת, ויעקב מכיר אותו כבר שנים רבות כאחד מחבריו הטובים. אכזבה.

בקיצור, ישבתי במסיבה מוקף בחבריו של יעקב ודיברתי עם כמה מהם. בין המוזמנים הכרתי בחור ממש חביב, שלא ממש הצלחתי לקלוט עליו האם הוא גיי, אבל היתה לנו שיחה קולחת ונחמדה. בין לבין גם שוחחתי עם כמה בנות שהיו שם, אבל בקושי החלפתי מילים עם דורון וידידתו, למרות שהם לכאורה היו מוכרים. בסופו של דבר הגיע הזמן ללכת, ונפרדתי לשלום מיעקב, כאשר יחד איתנו עזבו גם דורון וידידתו הטובה, והבחור החדש שהכרתי. עוד עצרנו לדבר קצת מתחת לבניין, ואפילו גילינו שאנחנו בני אותו גיל ויש לנו כמה תחביבים משותפים. אז כבר הייתי די בטוח שהוא גיי אבל לא באמת היה לי אומץ לעשות עם זה משהו, אז נפרדתי ממנו לשלום וחזרתי הביתה.

אמנם היה כבר מאוחר בלילה, אך התיישבתי קצת על המחשב, ופתאום אני מקבל בפייסבוק (כן, כשאביכם היה צעיר לא היו מודעים לסכנות הכרוכות בגידול חווה) הודעה מאותו הבחור, מה שגלש להחלפת מסנג'ר, שגלשה לשיחה אל תוך הלילה. כמובן שהתקרבנו מאוד ונטיות מיניות נחשפו, ולא רק זה - גם היו הרבה גילויי חיבה מצידו, כן, מה לעשות, לפעמים אביכם יודע להפעיל את הקסם המפורסם שלו. השיחה הסתיימה בסביבות 6:30 בבוקר, האדרנלין החזיק אותי עד שם, ואז פשוט קרסתי לישון.

ואם זה נשמע כמו ערב מטורף, ילדים, חכו שתשמעו מה קרה למחרת...