איך פגשתי את אבא

ילדים, הנה סיפור שלא סיפרתי לכם בעבר, למרות שכרונולוגית - הוא קרה כמה חודשים לפני שסיימתי את תפקידי בבסיס הסגור. פשוט חיכיתי שתגדלו קצת...

כל מה שמספרים על בסיסים סגורים נכון. כשאנשים רואים את חבריהם רק פעם במספר שבועות, החברים מהבסיס הופכים לתחליף ראוי. וכן, זה תקף גם מבחינת זוגיות. הזוגות שאני מכיר שהכירו בבסיס רבים מספור, ועוד יותר מכך רבים הרומנים המזדמנים שקרו בבסיס - לפעמים סתם כדי לפרוק עול אחרי שבוע לחוץ. בבסיס היו מגוון פינות חשוכות וסודיות שניתן היה לא פעם למצוא בהן עדויות לפעילות מאומצת. וזה עוד בלי לכלול את המגורים ה"מופרדים" בין הבנים לבנות, שבסופ"שים הרבה פעמים הפכו למגורי Unisex.

ולמרות כל ההקדמה הזו - לא יצא לי שום דבר בבסיס. לא שלא היו הומואים בבסיס, כמובן שהיו, חשדתי בכמה ואפילו היה איזה אחד מוצהר. אבל מכיוון שבבסיס הייתי מאוד בארון, ואין דבר שעבר יותר מהר בבסיס מאשר רכילות, נשמע כמו צעד חכם להמנע מהרפתקאות רומנטיות. מה גם שלך תתקע באנשים שיצאת איתם וזה לא היה מוצלח בכל שני וחמישי. עם החבר'ה שהכרתי באטרף זה פשוט לא קרה - יום אחרי שהפסקנו לצאת ידעתי שלא אתקל בהם יותר. וגם אם כן, סטטיסטית זה כנראה יקרה עוד המון שנים כשכבר יהיו לי ילדים.

אך עם זאת, העובדה שנדרתי לא להקלע למערכות יחסים בבסיס (בצירוף עם מקלחות משותפות ומרחק גדול מהבית), כלל לא מנעה ממני לפנטז על כל מיני מערכות יחסים כאלו. וכך במשך השנים חוויתי כל מיני "קראשים" על חתיכים תורנים. בדרך כלל סג"מים צעירים שאך חזרו מקורס הקצינים ואהבו להתקלח בקבוצות. מה שכן - תמיד היה לי איזשהו פייבוריט מועדף ששמתי עליו עין, והוא היה מתחלף בהתאם לעונה. ברגע שהחלפתי - הקודם היה מפסיק למשוך אותי לחלוטין... קטע הורמונלי מוזר שכזה אני מניח.

זה קרה בסופ"ש אחד שסגרתי בבסיס, באותה תקופה לא ממש יצאתי עם אף אחד. התקלחתי לי לבד במגורי הקצינים, הכל היה שקט ורגוע. לקראת סוף המקלחת שלי הופיע אחד מטבחי הקבע (בחור גדול ומפחיד) מלווה בעוד בחור שלא ראיתי מעולם. הבחור הוריד חולצה וחשף שרירי חזה מרשימים ביותר, הוריד מכנסיים וחשף גזרה לא רעה בכלל, ולקינוח גם הוריד תחתונים וחשף נתונים מרשימים. כמובן שהיה לי קשה לא להסתכל, ולפתע הוא הסתובב אלי, ראה שאני מסתכל, נתן לי מבט מאוד עמוק וישיר וחייך. חייכתי חיוך נבוך בחזרה, ויצאתי מהמקלחת. כל אותו הזמן הבחור המפחיד מהמטבח עמד ליד וחיכה לחבר שלו. התנגבתי במהירות, תוך כדי הגנבת מבטים פה ושם ליצירת האומנות שהתקלחה מולי, וכשהייתי מספיק יבש הלכתי לחדר.

החוויה הזו די טילטלה אותי בימים הבאים. לא ממש הבנתי מי היה הבחור - ידעתי שהוא לא אחד מאנשי הקבע של הבסיס, אז מה פתאום הוא מתקלח במגורי הקצינים? האם הוא הבן זוג של הטבח המפחיד? האם הוא משהו יותר מפוקפק מזה בשבילו? האם הוא סתם עשה לו טובה ונתן לו להתקלח אצלנו? האם הוא בכלל חייל בבסיס?

מה רבה היתה שמחתי כשכעבור יומיים נתקלתי שוב בבחור. הפעם - כששנינו עם בגדים. הוא היה אחד מהטבחים במטבח! הסתכלתי אליו והוא החזיר לי מבט וחיוך... האם זה בראש שלי? האם גם הוא הומו? מובן שלא היה לי אומץ לעשות שום דבר כדי לברר את הנושא והמשכתי הלאה. כעבור מספר ימים שוב אותו דבר, מבט ישיר ומשתהה, חיוך - ואז הוא הרים את הטי-שירט שלו וחשף את שרירי הבטן, כמו שעושים כשחם לך. זה רמז? אז נכון, במטבח הוא נראה קצת יותר ערס מאשר בפעם הראשונה שנפגשנו - אבל עדיין.. הוא נראה טוב.

בשלב הזה כבר הייתי די משוכנע שזה לא בראש שלי. הבחור ידידותי במיוחד כלפי, וצריך להבין האם זה כי הוא בקטע ורוצה משהו, או סתם כי הוא בחור ידידותי. ערכתי אופרציית בילוש שלמה שכל מטרתה היתה לגלות את השם של הבחור. זה ממש לא היה פשוט - כי הוא היה חייל חובה במטבח, והיו די הרבה כמותו, אבל אחרי המון הצלבות ואלימינציה היה לי שם בסבירות גבוהה.

באותם ימים פייסבוק לא ממש היה פופולרי, אבל היתה רשת חברתית בשם "מקושרים" שרק התחילה לתפוס תאוצה. חיפשתי את השם שלו, כדי לראות אם אצליח לדלות משם פרטים נוספים על זהותו המינית של הבחור (וכדי לאמת את השם שניחשתי). למזלי אכן היה לו כרטיס, והשם היה נכון!!! ולא רק זה, תמונת הפרופיל שלו היתה בלי חולצה, ועם עגיל זוהר כזה באוזן. זה יותר ערסי או יותר גיי? לא ברור, אבל זה רק חיזק את חשדותי.

בשבוע לאחר מכן חזרתי לבסיס, והתחלתי לפנטז כל מיני סיטואציות אפשריות עם הבחור. אולי - הוא בא שוב להתקלח במקלחות הקצינים כשגם אני מתקלח - ומה קורה כתוצאה מכך. אחר כך דמיינתי שהוא מציע לי קינוח אישי אחרי ארוחת הצהריים, ושהוא לוקח אותי אל המטבח לאיפה שאף אחד לא רואה... המוח שלי בהחלט עבד שעות נוספות בגלל הבחור.

כעבור כמה ימים הוא היה בדוכן ההגשה של האוכל ואני באתי לקחת תוספת. הוא חייך והסתכל עלי ושאל:

"מה קורה?"

באותו רגע הדופק שלי קצת עלה, ניסיתי לחשוב על תשובה מתוחכמת-אך-מגניבה-ולא-מגמגמת והדבר הראשון שיצא לי מהפה היה:

"אני קורא!"

בעע "בלי סודות"? באמת? אנחנו מכוונים כל כך נמוך? ללא ספק משפט הפתיחה הגרוע בכל הזמנים. מה גם, שנראה שהבחור לא הבין את הבדיחה:

"מה אתה קורא?" הוא שאל בתמימות.

מה אני עונה על זה? "מגזינים של גיי פורן"?

בלית ברירה חייכתי ועניתי:

"סתם, לא משהו מיוחד"

ואז הוא שם לי את החתיכה על הצלחת ולא היה לי מה לעשות, אז חייכתי אליו שוב והלכתי משם. מושפל מכמה רע הלך הדיאלוג הזה.

נדמה לי שהדיאלוג הזה היה מה שהרס הכל, כי לאחר מכן למרות שראיתי אותו הרבה במטבח הוא לא הסתכל עלי. למעשה, הוא אפילו התעלם בצורה די בוטה... האם הוא באמת רצה שנעשה משהו? כנראה שלעולם לא אדע.

מה שכן - שנים מאוחר יותר עקבתי אחריו בפייסבוק, עדיין נראה טוב למדי, ומצטלם בפוזות רומנטיות עם איזו בחורה. אבל בין התמונות היו כמה וכמה שמחזקות את החשד שהוא אכן גיי. מי יודע, אולי יום אחד הוא יצא מהארון. עד אז - הוא נשאר הפנטזיה הלא ממומשת שלי.

ילדים, אמרתי לכם כבר פעם שאני לא מאמין בהזדמנויות שניות. ובכן, לפעמים הן מגיעות גם בצורות מכוערות.

זה היה יום סטנדרטי לחלוטין, כשלפתע קיבלתי הודעה במסנג'ר - המוען היה לא פחות מאשר יניב, שהפך באורח פלא לאונליין (כנראה הוציא אותי פתאום מרשימת החסומים שלו). זה נשמע מאוד תמוה, בכל זאת עברו כבר שנתיים, אולי אפילו יותר מאז נפרדנו. לא כל כך התחשק לי לנהל איתו שיחה, אבל חשבתי שלמען ההגינות ולמען הימים הטובים שעברו נעשה את המחווה.

אני אחסוך לכם את הסמול טוק, יניב סיפר שמאז הפרידה הוא שינה לחלוטין את מסלול הקרירה שלו, עבר לגור במושב, רק היה חסר לשמוע שהוא לומד טאי צ'י וניזון רק מאורז לבן...

אבל כל אלה לא הפתיעו אותי כמו ההודעה הבאה שלו

"אתה יודע? לפעמים אני ממש מתגעגע אליך..."

"זה מאוד נחמד מצידך" - השבתי בסתמיות

"יש לך מישהו עכשיו?"

ידעתי שיש פה איזשהו מניע נסתר! מצד שני, לא היה לי מישהו באותו זמן, ולא ראיתי סיבה מיוחדת לשקר

"לא"

"מה דעתך להיפגש לקפה?"

אני יודע מה אתם חושבים ילדים. ולא, זה עדיין לא הרגע שבו כל העניין התחיל להיות מטריד. פה פשוט התחמקתי

"אני מאוד עסוק בתקופה הזו, בקושי יש לי זמן פנוי"

"אני ממש מתגעגע לגוף שלך.. להרגיש אותך"

כן, כאן זה כבר מתחיל להיות מטריד

"אולי תקפוץ אלי לדירה? אני מת להרגיש את הלחי שלך בין השפתיים שלי..."

וילדים, יניב לא באמת אמר "לחי"...

בנקודה הזו אני מניח שאם הייתם מסתכלים עלי הייתם רואים מבט של סנאי מבוהל וינשוף מופתע שחוברו להם יחדיו.

פה כבר לא נותר לי אלא לחתוך את העניין בתקיפות

"מצטער, זה נגמר, אני לא מעוניין בשום דבר כזה"

אבל מסתבר שליניב לא היה שום דבר להפסיד...

"חבל, רק שתדע לך שהסקס איתך היה הכי טוב שהיה לי..."

החזקתי את עצמי שלא ישתרבב לי איזה "אז אני מבין שמאז לא היה לך...", ופשוט נפרדתי ממנו לשלום.

בכל מקרה, ילדים, לעתים לרצון של אנשים לשחזר רגעים בעבר יש אספקטים קצת מטרידים. מצד אחד, זה מובן שבזמנים קשים חוזרים לרגעים טובים מהעבר, ומנסים להבין מה השתנה מאז, מצד שני - הרבה יותר השתנה מאז שאני ויניב היינו יחד. גם אם היינו חוזרים, זה לא היה גורם לחיים של שנינו להשתפר או לקשר להצליח.

מאותו היום לא שמעתי יותר מיניב, אולי מהמבוכה, אולי כי הוא התייאש ממני סופית.

ילדים, לפעמים בחיים אנחנו הרבה יותר אופטימיים מריאלים, ואיכשהו מקווים שהכל יסתדר כמו בסרטים. זה לא מסתדר. טוב, אולי אבא הוא יוצא דופן, אבל לרוב נראה שהדברים מסתדרים רק בהתחלה, ולאט לאט מתחילים לגלות את האמת המרה. ככה בדיוק זה היה עם לירון. לא אגיד שהעובדה שהוא גר בירושלים לא הרתיעה, אבל אחרי מספיק תחנונים החלטתי לתת לזה צ'אנס.

עברו כבר שבועיים ואני ולירון נפגשים פה ושם. בדייט הראשון אני עשיתי את כל הנסיעה אליו, בדייט השני נפגשנו לסרט זריז, בדייט השלישי הגיע הזמן שהוא יראה קצת נכונות ויסע עד אלי. ואכן זה מה שהוא עשה, בערב אחד חורפי ומקסים. הלכנו לשבת בבית קפה קרוב למקום מגורי, ולאחר מכן חיפשנו לנו פינה להתבודד קצת. הובלתי אותנו לחניון שקט, תתפלאו כמה קשה למצוא אחד כזה.. יש שעות מסויימות בלילה שבחניון ענק מוצאים מכונית אחת מבודדת בכל פינה. בדרך כלל גם מותנעת... לא נעים להפריע לשכנים. בכל מקרה, מהר מאוד העניינים הובילו מנשיקה לחיבוק והאוטו התמלא אדים, ממש כמו בסרט "טיטאניק". זה הרגיש טוב, ונחמד, ומרגש, אבל לא יכולתי שלא לפזול החוצה על כל אור שהתקרב, או רעש שנשמע בחוץ. מצד שני, מובן שלא יכולנו לקפוץ אלי הביתה - גם כי סבא וסבתא עדיין לא ידעו עלי (למרות שזה גם יגיע אוטוטו), וגם כי היתה לי מיטת יחיד בחדר. בקיצור, בשלב מסויים ריסנתי את לירון, שהתגלה כבחור עם תאבון מיני לא קטן, ושלחתי אותו בחזרה לביתו.

שיחות הטלפון נמשכו, הימים עברו והגיע הזמן לעוד מפגש עם לירון. הפעם החלטנו לראות סרט בירושלים, נסעתי עד אליו רק כדי להנות (?) מקולנוע ירושלמי די קטן ומוזנח. אז עוד לא היה שם סינמה סיטי... הסרט עצמו היה די בינוני, אבל כשהחזרתי את לירון לביתו ציפיתי לכמה נשיקות שיפצו על כך. לצערנו הרב זה כל מה שיכולתי לצפות לו, כי לירון היה בארון, וכמובן שההורים שלו ארבו בבית, או השקיפו מהחלון. מה רבה היתה אכזבתי לגלות שלירון פוחד אפילו להראות בחברת גבר זר בשכונה שלו... ולכן נפרדנו באותו ערב בלחיצת ידיים. כל זה, יחד עם הנסיעה הארוכה הביתה, גרם לי להרהר בקשר שלי עם לירון. מצד אחד, שיחות הטלפון היו קולחות ומהנות, וגם הסמסים, מצד שני - מבחינת משיכה ומיניות המצב לא היה מזהיר. הזכרתי לכם כבר לוודא לפני שבוחרים בן או בת זוג שמישהו מכם יכול לנדב את הבית שלו?

 כעבור כמה ימים הגיע יום שישי, והחלטנו לשם שינוי, ובשביל שלא לטרטר אחד את השני - להפגש באמצע, במקום יחסית קרוב לשנינו. ואני מדגיש - יחסית. לצערנו נפלנו על עיר מעט שוממה, ומכיוון ששנינו נהגנו שתיה לא באה בחשבון (כן ילדים, אם שותים - מתקשרים אלי או אל אבא ונבוא לקחת אתכם!). אז החלטנו ללכת (שוב) לסרט. שימו לב - דייטים - 5, בתי קפה - 2, סרט - 3. לא האיזון הכי בריא בעולם, אבל זה בערך מה שהיה לנו. אז קנינו כרטיסים ונכנסנו לקולנוע, שנראה די שומם פרט לכמה חבורות בני נוער מחוצ'קנים. לפני הסרט החלטתי לעשות צעד נבון וללכת לשירותים, מסתבר שגם לירון היה צריך וכך הלכנו ביחד (אחד היתרונות בבנים...) וכל אחד תפס תא. כשסיימתי את ענייני ועמדתי לצאת מהתא התגנב לו לירון פנימה ונעל אחריו את הדלת.

לירון התחיל לנשק אותי וניסה להוריד ממני את החולצה. אני יודע ילדים, אתם בטח חושבים עכשיו "וואו, איזה כיף, כמו בסרטים!". אבל מה שאני חשבתי באותו רגע היה -

איכס.

כי אולי לא ציינתי זאת קודם אבל השירותים של הקולנוע היו די מטונפים, ובכלל, לעשות את זה בשירותים? זה כל כך מועדון גייז סליזי... ועם כל הכבוד לעובדה שקשה לנו למצוא מקום להיות יחד - יש גבול לכל תעלול. אז הדפתי מעלי את לירון ורמזתי לו שיחשוב על זה שוב. פתחתי את נעילת התא והוצאתי אותנו החוצה, לכיוון הסרט.

אחרי הסרט, כבר היה קשה לשנינו להתאפק עם הנשיקות. המצב היה חמור ונדרש פתרון מהיר ואפקטיבי. אז לא, מלונות לפי שעה לא היו בסביבה, וגם לא בית נטוש של חבר, נאלצנו להמשיך את זממנו באוטו (אגב ילדים, לא משנה מה אתם עושים - תשתדלו לא לעשות את זה באוטו. בטח לא בשלי! אבל גם לא בשל אבא... יש כתמים שלא יורדים. ולא, אני לא מדבר בהכרח על הכתמים הפיזיים...). אז אמנם אוטו הוא כל מה שהיה לנו, אבל לפחות החלטנו להתרחק מהקולנוע לכיוון שדות שוממים לא רחוק. סטינו מעט מהכביש והחננו את המכוניות שלנו זו ליד זו. מיד עברנו למושב האחורי של המכונית שלי והתחלנו להתנשק בלהט.

התשוקה נבנתה במשך כמה שבועות כבר, ולכן שנינו היינו מאוד חרמנים, מהר מאוד "עשינו טיטאניק" לחלונות האוטו (זה כשהם מתמלאים באדים...). נעליים התחילו לרדת, ואז גם חולצות, ומכנסיים. זה הזמן לציין שלירון היה די שמנמן, ככה שהאוטו לא בדיוק סיפק לנו מעטפת של נוחות. אבל המשכנו בזממנו וליטפנו, ונישקנו, ונשכנו, וזה נראה כמו הדבר הכי נכון באותו רגע. עד שמאחורינו הגיע זוג פנסים ושמענו קולות. למה שמישהו יעצור פה בשעה כזו? עוד זוגות? כשהסתכלנו קצת יותר טוב ראינו שזה ג'יפ של מג"ב שהיה בסיור שגרתי וראה את המכוניות שלנו. לצערנו הוא חשב שהן גנובות והתחיל להריץ בדיקה על לוחיות הרישוי... זו היתה הנקודה שבה אחד מאיתנו היה צריך לצאת, אבל אחרי ויכוח קצר הוחלט שלירון יצא - הוא שם נעליים ויצא עם בוקסר לכיוון החיילים. הוא הסביר להם שהוא פה עם חברה שלו וביקש שלא יפריעו... הם צחקו ועזבו אותנו במנוחה.

זו לא היתה הפעם האחרונה שאביכם חווה צרות באוטו, או סימני חגורה. אבל לפעמים, זה כל מה שאפשר להסתפק בו. אז המשכנו כאילו לא שקשקנו לפני שניה ממג"בניקים, וכן, בסוף התהליך שנינו היינו מאוד מרוצים מהערב. וממש לא עניין אותנו מצב הגב... זה מתחיל רק 30 שנה אחרי...