ילדים, אם אתם מתעוררים, הציפורים מזמרות בחוץ ואתם שרים איתן בקולות - כנראה שאתם תקועים בסרט של דיסני. הבאסה עם סרטים של דיסני היא לא שהגיבורים עשויים להתחיל לשיר בכל רגע, וגם לא שהסופים תמיד טובים - הבאסה האמיתית היא שהם נגמרים. ואז כל מה שנשאר לכם ביד זו קלטת וידאו ישנה ומתפרקת והחיים האפורים שהיו לכם לפני שהתחלתם בצפיה.
אז אחרי שלושה דייטים עם קובי - הייתי די בעננים. אמנם רק בדייט השלישי באמת יצא לנו להתנשק, אבל הבחור המיס אותי בדרכו הדתית והמיוחדת. אז לאחר הלילה אצל קובי חזרתי לבסיס, רכוב על ענן של צמר גפן מתוק. קובי הזהיר אותי שהוא אמור להשתתף בכנס באותו השבוע, ולכן לא יהיה לו יותר מידי זמן - ולכן התאפקתי לא להתקשר ולהציק לו יותר מידי. למרות שלמעשה זה כל מה שרציתי לעשות...
עבר יום ולא שמעתי מקובי שום דבר, למחרת גם לא - החלטתי לשלוח לו סמס, אולי הזאב הרע פגש אותו ביער... מה רבה היתה תדהמתי כשגם עכשיו לא קיבלתי תגובה! הייתי מתקשר למשטרה, אבל לא היו לי מספיק פרטים. אז במקום זה החלטתי להתקשר למחרת בערב, רק כדי לוודא שהכל בסדר. כמובן שהוא סינן אותי - "טוב, הכנס הזה כנראה ממש עמוס" חשבתי לעצמי.
הערה קטנה, ילדים, כדי שלא תחשבו שאביכם הוא איזה פסיכופת או משהו, בכל השבוע שלפני אני וקובי היינו משוחחים בטלפון מידי ערב. ולא סתם שיחת מה נשמע אלא שיחה ארוכה של רבע שעה עד חצי שעה. אולי התמכרתי... בכל מקרה, לא שמעתי מקובי עד לפני הסופ"ש, שאותו סגרתי בבסיס. הוא סיפר קצת על הכנס הזה, אך נשמע מעט מרוחק. ייחסתי את זה לעייפות מהשבוע...
לאורך סוף השבוע כמובן שלא שמעתי ממנו כי הוא דתי והכל, אבל גם בימים שלאחר מכן המצב לא היה מזהיר. אני חושב שבצהרי יום שלישי קיבלתי ממנו טלפון, בצהריים - כמה חריג. הוא היה נחמד, כהרגלו, אבל מהר מאוד הוא ניגש לעניין (ולא "חתך לנקודה". מה זה בכלל אומר "חתך לנקודה"!??!?).
"היה לי ממש נחמד איתך בכל הדייטים האחרונים. אתה חכם ומצחיק וממש כיף לדבר איתך"
"תודה, גם אתה די בסדר" עניתי בגיחוך
"אתה יודע שאני אמור לעבור עוד חודשיים לבסיס במרכז"
"כן..." עניתי. דיברנו על זה כבר כמה פעמים בעבר.
"וגם אתה הרי אמור לעבור בקרוב, אחרי הטיסה שלך לחו"ל"
"עד כאן צדקת בעובדות!" ניסיתי לשבור את הקרח בהלצה לא מוצלחת
"אז... אז חשבתי שאולי ניקח איזה פסק זמן, כי בינתיים זה די קשה לבנות קשר כשאתה סוגר בבסיס ואנחנו לא יכולים להפגש"
"למה זה קשה?" עניתי בתמימות.. "אני לא סוגר כל כך הרבה, ואתה בעצמך אמרת שזה אמור להשתפר בקרוב!"
"כן אבל אתה טס ליותר מחודש! מה אני אמור לעשות בינתיים?"
פה לא ממש ידעתי איך להגיב... אז שתקתי.
"בקיצור, למרות שהיה לי ממש נחמד עד עכשיו, אני מציע שניתן לעצמנו קצת זמן"
"טוב.. אם זה מה שאתה רוצה. אבל אני חושב שחבל, כי היה לי גם ממש כיף איתך עד עכשיו" אני שונא להתחנן. וגם במקרה הזה לא ראיתי בכך צורך, למרות שהוא היה דג שווה במיוחד.
את שאר השיחה העברנו בכמה דברי נימוסין - ולפני שהבנתי מה קורה, הבנתי שאני לבד.
ילדים, לפעמים הייתי מת לקבל את היכולת לראות סיטואציה נוכחית בדיעבד. איכשהו כשמסתכלים אחורה הדברים נראים אחרת לגמרי - או שהם לא חשובים פתאום, או שמבינים אותם אחרת ממה שהם נראו בזמנו. קובי זרק אותי בשיחת הטלפון הזו. אבל הוא זרק אותי בצורה מאוד מנומסת וחיננית. כל כך מנומסת וחיננית שאני בכלל לא הבנתי שהוא זרק אותי (כי מה זה בכלל "פסק זמן" עם מישהו שיצאתם איתו לשלושה דייטים?!). תזהרו מזה, ילדים, זה מצב די פאתטי - אבל האשם המרכזי הוא קובי לטעמי. הוא ניסה להיות נחמד, ובדרך הוא שבר את ליבי.
בסיום השיחה הייתי חודש לפני הטיסה לחו"ל, שאחריה - כך דמיינתי לעצמי, ארים טלפון לקובי ונמשיך לצאת בדיוק מהנקודה הרומנטית בה הפסקנו. ואחרי זה - חתונה, ילדים ומי יודע מה עוד!
חוץ מזה - עברה כבר שנה ושוב המצעד. היה כיף! אפילו אבא נהנה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
