איך פגשתי את אבא

ילדים, לפעמים הלב אומר כן והמוח צועק חמס. ככה זה היה עם רותם, כשהוא חזר על הברכיים לבקש ממני לתת לו עוד צ'אנס. אז למרות שעקרונית חשבתי שהזדמנויות שניות הן טעות רצינית, אחרי הרבה שכנועים מצידו החלטתי לתת לו עוד צ'אנס. לא לחזור חלילה, אלא לצאת לדייט אחד נוסף, ולאחריו נחליט מה יהיה איתנו.

אז קבענו להפגש לצהריים (כבר טעות אסטרטגית מצידו, כמו שאתם זוכרים), והוא אפילו בא לאסוף אותי מהבית. השתדלתי להיות חביב ונחמד, אבל מהרגע שבו נכנסתי למכונית הבנתי שזמנו של רותם עבר. השיחה היתה מאולצת, הארוחה היתה טעימה, אך לבסוף כשהוא החזיר אותי לביתי אפילו לא הרגשתי צורך להעמיד פנים כאילו אני מעוניין בנשיקה. פשוט לא הייתי.

האם כבר לא נמשכתי אליו בגלל שהוא ירד על הברכיים? האם לא יכולתי להניח בצד את משקעי העבר? אולי זה בכלל משהו שנבע מהצד שלו?

אני עד היום לא ממש בטוח, מה שכן - זה היה הסוף הסופי של הסאגה עם רותם, מאותו יום לא שמעתי ממנו יותר.

וזה רק חיזק בי אפילו יותר את האמונה שהזדמנויות שניות הן בהחלט לא דבר רצוי.

למזלי, זה היה גם הסוף של תקופת היובש שלי ומהר מאוד לאחריה חזרתי לאטרף הידוע לשמצה, שם הכרתי בחור שנשמע נחמד מאוד...