אני חוזר לעבוד ביום ראשון ה1 לנובמבר.

בערב ראש השנה התקשר המנהל הישיר שלי לשעבר והציע לי לחזור לחצי משרה,מאוד הוחמאתי וכמובן שמחתי,ימים אחדים אחכ,נסעתי למקום העבודה מילאתי טפסים ונאמר לי שעכשיו צריך להמתין לאישור מאגף כח האדם בארגון ושלשום הגיע האישור.

זה ממש לא מובן מאליו שאדם שיצא לפנסיה חוזר לאותו מקום עבודה.לפני הקורונה הייתי אמור לעבוד בעיר אחרת בתפקיד דומה וזה לא הסתייע בגלל הקורונה והסגר  הראשון ,אבל אני לא מכיר תקדים לאדם שחזר אחרי שיצא לפנסיה לאותו מקום.

חברים  סיפרו לי שהמנהל הישיר שלי לשעבר מאוד לא מרוצה מהבחורה שהחליפה אותי ולדעתם אני חוזר להחליף אותה,המנהל לא אמר לי שום דבר על התפקיד הספציפי שהוא מייעד לי ואני לא שאלתי,אני מניח שאגיע ביום ראשון יגידו לי,אני סבלני ומוכן לכל עבודה.

עברתי די הרבה בשנה הזאת.

הייתי אוהד הפועל קטמון ירושלים,חבר עמותה נלהב אבל קרו דברים בעמותה שהרחיקו אותי ממנה,לא חידשתי חברות בעמותה בעונה הזאת,בכל מקרה אין משחקים עם קהל ,כרגע אין בכלל משחקים כך שהגמילה לא קשה.

בגדול היה תהליך איחוד עם הקבוצה האחות הפועל ירושלים,לא התנגדתי לאיחוד אבל הדרך בה נקט ועד העמותה בדרך לאיחוד הייתה רצופה שקרים ומניפולציות,הסתרה של הסכמים ועבירות על התקנון שאני לא יכולתי להשלים איתה ולא הסכמתי להיות חלק מהעמותה החדשה והתרחקתי  ומצאתי עיסוקים אחרים.

נגמלתי מקריאת עיתון,אנחנו מנויים שנים רבות על עיתון יומי,השנה כמעט ולא פתחתי עיתון,התעדכנתי בחדשות דרך אפליקציות החדשות,עיתון הפסיק לאט לאט לעניין אותי ובשבוע שעבר אחרי הרבה מאוד שנים,ביטלנו את המנוי על עיתון יומי ונשארנו רק על עיתון לסוף שבוע מבחינת גמילה בהדרגה.

בכלל אני ממעט לצפות בטלויזיה,ערוצי החדשות לטעמי מסלפות ומשקרות לדעתי באשר למחאה,הם משרתים אג'נדה לא ברורה לגמרי באשר לנושאים פוליטים כאלה ואחרים אבל בנוגע למחאה הם משתדלים להקטין ,לגמד,למסור דיווחים לא אמינים ולי נמאס מהדיווחים האלה,אני ניזון מאמצעי תקשורת לא ממסדיים כשמדובר במחאה ויש הרבה אפשרויות לדעת את האמת,למה שבאמת קורה במחאה.

אני לא רואה סדרות כמו הטימטום המפגר הזה "זמר במסיכה",או תוכניות של חיים אתגר הדרמה קווין,רואה הרבה נטפליקס,הרבה ערוץ 11 ואני מוכרח להתוודות שאני אוהב את הפרשנות של סיון רהב מאיר על פרשת השבוע ולא חשבתי שזה אפשרי כי הבחורה מסיונרית דתית שמטיפה בדרכה המעצבנת ומנסה לחנך את כל העולם ואשתו,אבל הפרשנות שלה לפרשת השבוע ביום שישי לפני הצהריים מרתקת.

אני מאוד עסוק בהפקה ובהכנת התוכן ל2 המפגשים שאני מפיק,בשבוע שעבר הייתה לי חווייה מאוד מרגשת שעשינו סיור לוקיישן והגענו למוצב 111 בדרום רמת הגולן שם חולצו חברים שלי מהגרעין ביום השני למלחמת יום כיפור והשבוע יש לנו ביום חמישי מפגש זום גדול לגדוד התותחנים שלי ובו אני מספר את הגילויים החדשים שגיליתי על התרסקות המטוס בסוללה שלנו.

זהו

אני סיימתי,תיהיו טובים

כמעט 50 שנה עברו מאז התרסק בסוללת התותחים שלנו מטוס  קרב ישראלי,זו ללא ספק הייתה אחת החוויות הכי חזקות שחוויתי בחיי

עד השנה לא התעסקתי בהתרסקות המטוס,זה היה, מאוכסן אי שם בירכתיים כשהזכרון ככל שעובר הזמן הולך ודוהה באשר לארוע הזה.

אבל השנה חידשנו קשרים אחרי 47 שנים ומן הסתם סיפור התרסקות חזר לחיים.אחזור בקיצור רב על הפרטים לאלה שלא קראו עדיין.

ב7 אוקטובר 73 בשעות הבוקר,התרסק מטוס פנטום כ50 עד 100 מטר מהסוללה שלנו כשהמנוע של המטוס ניתק ממנו ועבר בסוללה בין ארבעת הטנקים בלי לפגוע באף אחד.

חשוב לומר שזה היום השני למלחמה,אין עדיין כוחות מילואים בשטח ואנחנו יורים רצוף משבת בצהריים בלי הפסקה ובעיקר יורים עלינו.

אלה הפרטים היבשים.

במסגרת ההכנות שאנחנו עושים למפגש הגדודי עלתה הצעה שבגלל הקורונה המתמשכת, נעשה מפגש זום גדודי שבו יספרו נציגי 4 סוללות ו3 מחלקות המיפקדה חווייה אחת מהמלחמה שלהם.

במסגרת הזאת ביקשתי מאנשי הסוללה שלי לעלות כל אחד מזוית הראיה שלו את סיפור המטוס

וכך קיבלנו 3 סיפורים שונים לגמרי אחד מהשני וזה די הפתיע אותי.

לא יודע איך אבל פתאום התחילה לנקר בי מחשבה שבעצם עברו 47 שנים ואף אחד מאיתנו לא בדק מעולם מה קרה באמת,כלומר חייל האוויר הוציא גיחה,המטוס נפגע והתרסק אצלנו בסוללה ואין על זה מילה אחת בשום מקום,כלומר משהו מתועד.

אז חלק מהזמן לא היה גישה למידע כי לא היה אינטרנט,אבל עכשיו יש וזו הזדמנות לדעת מה באמת קרה.

התחלתי כמו שהתחלתי את המסע לאיתור אנשים מהגדוד,כתבתי פוסט עם הסיפור המוכר ופרסמתי אותו בדף הפייסבוק של "מלחמת יום כיפור זכרונות וצלקות" ובסופו של הפוסט ביקשתי שיעזרו לי ויכוונו אותי למקומות שאפשר לקבל שם תשובות מדוייקות יותר.

מהתשובות התברר שהיו 2 טייסות פנטום שלחמו בגזרה הדרומית,מצאתי בפייסבוק דף של טייסת 201 שנקראת "האחת",שוב כתבתי פוסט עם השאלות ואז התברר שב7 לאוקטובר במהלך היום לא היו תקיפות של פנטומים בגזרה הדרומית,כל התקיפות רוכזו בצפון במאמץ לעצור את הסורים,קיבלתי מספר טלפון של טייס לשעבר מטייסת אחרת 69, שהטיס פנטום והוא סיפר שהיו גיחות הפצצה של פנטומים באותו יום מוקדם מאוד בבוקר שלמעשה חשוך ואז אם נפל מטוס זה לא היה יכול לקרות אצלנו, כי אנחנו ראינו את הנפילה וההתרסקות הגיחות בדרום חודשו כשהוא עלה לטוס ביום הזה ב4 אחר הצהריים של אותו יום,המטוס נפגע והוא נפלט ממנו ונפל בשבי.

מכיון שכל השנים חשבנו שהמטוס שהתרסק היה מטוס פנטום וכל הפרטים שגיליתי עד לרגע הזה סתרו את האפשרות הזאת פניתי לחבר שהוא חוקר היסטוריה צבאית עם גישה לארכיוני צהל וחיל האוויר וביקשתי שיעזור לי.

שלשום בערב המעגל נסגר.

ב7 לאוקטובר בשעות הבוקר יצא מבסיס תל נוף מטייסת הסקייהוקים 115,מבנה שקיבל משימה ואני מצטט את דברי המומחה:

"קלע על סוללות נ.מ. מצריות,השלב הראשון במבצע תגר 4 להשמדת סוללות טילים"

המבנה בהובלת טייס ושמו פדי שלסגנו קראו שמעון אש יצא לגיחה הזאת בגזרת איסמעיליה טסה.

בין 7ל8 בבוקר מטוס הסקייהוק של שמעון אש נפגע מאש נ.מ.,שמעון פלט את עצמו מן המטוס וצנח,המטוס הפגוע המשיך לטוס ונפל מזרחית לכביש טסה איסמעליה והתרסק ליד סוללת תותחים ישראלית.

גורלו של שמעון אש לא ידוע,הוא כנראה נפל בשבי ושם מת אבל גופתו לא הוחזרה ולימים נפוצה שמועה שנקבר  במדבר על ידי בדואים .

יהי זכרו ברוך.