הצלחנו בלי סיוע של אף אחד לאתר 170 מאנשי הגדוד ולקבץ אותם יחד לקבוצת וואטס אפ ולתכנן מפגש.
הקורונה משבשת לנו את התוכניות ולא בטוח שנוכל להוציא את המפגש לפועל בתאריך שחשבנו עליו,אבל נעשה את המפגש הזה בכל מקרה מתישהוא בקרוב.
הנה הסיפור
ביום השני למלחמה בשעות הבוקר קרה ארוע בסוללה שכל אחד מהאנשים זוכר אותו אחרת לגמרי,
אין ויכוח על הפרטים הגדולים,אבל כל אחד מאיתנו בחוויה שלו,זוכר פרטים אחרים.
אני זוכר שהייתי בתוך הטנק (חשוב לציין שהתותח שלנו,"הרועם" נראה כמו טנק ויש בו מקום ל8 אנשים)
ופתאום שמעתי רעש אדיר,ישבנו בתוך בקעה קטנה,ארבעה תותחים ,סוללה שנלחמת,יורה וחוטפת אש נ"ס (נגד סוללות)
ואז אני שומע רעש מחריש אוזניים,שומע מצד שמאל שלי בום גדול ושומע חבטה חזקה מצד ימין,מוציא את הראש מהדלת הימנית של הטנק ורואה משהו גדול שמוציא עשן שרץ במהירות עצומה לתוך הסוללה ועובר בין ארבעת הטנקים בלי לפגוע באף אחד.
מסתבר שמטוס פנטום שלנו התרסק מימין לסוללה,המנוע ניתק ממנו ועבר בתוך הסוללה בין ארבעת הטנקים כאמור והמשיך החוצה מהסוללה.
אני זוכר שפחדתי שמשהו עומד להתפוצץ,יצאתי מהטנק ורצתי לכיוון הגבעה שאותה עבר המנוע של המטוס כדי לראות אם מישהו נפגע ואם יש מה לעשות
אשקר אם אומר שלא פחדתי,הייתי ילד בן 20 ומאוד פחדתי ברגעים האלה,סגן מפקד הסוללה יצא מהחמ"ל של הסוללה(שנקרא מפי"ק) וצעק לנו לחייליים שיצאו מהטנקים לחזור מהר,גם כדי להמשיך במשימה שלנו וגם כי עדיף להיות בתוך הטנק מאשר בחוץ וחזרנו כמובן.
מפקד הצוות שלי שהיה יחד איתי באותו טנק רק מצידו השני,זוכר שראה את המטוס מתרסק ליד משאית תחמושת שעמדה כ50 מטר מעמדת הטנקים שלנו,את נהג המשאית נכנס להלם כשאחכ הוא ועוד כמה אנשים הוציאו אותו מהמשאית,הביאו אותו לטנק שלנו,השכיבו אותו בטנק להרגע,הוא לא נפגע בשום צורה רק היה בסוג של הלם כזה.
מדהים שאני לא זוכר שראיתי את המטוס רק שמעתי אותו כשהתרסק ואני לא זוכר שעמדה לידינו משאית תחמושת ולא את הנהג שהובא לתוך הטנק שלנו למנוחה קצרה.
במהלך השנים ובעיקר מאז שמצאנו את כולם ודיברנו על החוויה הספציפית הזאת מסתבר שכל אחד מאיתנו זוכר פרטים אחרים מהדבר הזה. די מדהים.
ביום שני נציין 47 שנים למלחמה,
מאז בכל יום כיפור אני מדליק טלויזיה כדי לשמור שאף אחד לא יפתיע אותי שוב.
את הפוסט הקצר הזה אני מקדיש לידיד נפשי אריה קניג שהלך מאיתנו לפני כשנתיים,אריה,שדות בכינוי שלו בישראבלוג,לחם במלחמת יום כיפור ברמת הגולן נפצע קשה ונותר הלום קרב
בכל ערב יום כיפור ב15 השנים שהיה בישרא היה מעלה פוסט ובו הייתה קינה,או שיר או מילים שרמזו על מכאוביו הפיזיים והנפשיים והשתדלנו לחזק אחד את השני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
