אני פרו אנה

אני לא מרגישה טוב יש לי בחילה. עייפה כל הזמן בכל מקום. 

שמרתי שמרתי וכבר כמעט שבועיים שאני לא אוכלת יותר מ200 קלוריות ליום. אין לי מושג איך זה ייגמר אני מפחדת

אכלתי בבוקר מעט חתיכות מלפפון (5) שתי כפות קוטג׳ (30) ופרוסת לחם מיניאטורית (30)

צהריים: X (הולכים למסעדה בערב..)

ערב: הזמנתי יוגורט עם גרנולה ופירות ואכלתי מעט. הערכה בין 150-300. הקאתי אותו והלכתי לעשות עוד ספורט

והלכתי חמישים דקות. מאה כפיפות בטן. 

אני לא אנורקסית. זה לא משנה שקר לי... שאני לא עוברת בזמן האחרון את ה300 קלוריות ביום. אני עדיין מרגישה רעב פעם פעמיים ביום. ואני עושה ספורט כי אני רוצה, הוא לא כזה מוגזם. ההשתקפות שלי צוחקת עליי כי אני באמת מלאה. זוהי האמת וזהו לא שקר שהמוח מייצר לי. אני באמת צריכה להרזות וזה באמת עוזר לי להתמודד עם חיי היום יום. 

עריכה: נורא פחדתי מהיוגורט והגרנולה ופירות האלה. הרגשתי עם עצמי כלכך רע. אבל אני חושבת שהולך להיות בסדר כי סיימתי את היום עם הרבה ספורט. אני חושבת שמחר בבוקר אני לא אוכל כלום כי בצהריים ערב ההשגחה יותר כבדה ויהיה קשה לזרוק תאוכל. 

יום רביעי

בוקר: רבע פרוסת לחם (20) וכף קוטג׳ (15)

צהריים: לקחתי את השניצל טבעול וכמעט שאכלתי רק את החלק בלי הציפוי או התירס. אני מעריכה כ(75)

ערב: כף סלט (10) ושלוש כפות קוטג׳ (45)

סה״כ: 165

ספורט: הליכה של 60 דקות. 50 כפיפות בטן. 150 קפיצות במקום (אני מתחילה להיות עייפה)

להחביא אוכל זה מאוד מתגמל. לעטוף במפיות ולזרוק לפח. להוריד באסלה, לשטוף בכיור, לשים בצלחת ואז כשהמשגיחים עוזבים להחזיר למקום.. ואז לחייך וכששואלים אם אני רוצה עוד להגיד לא תודה, שבעתי. 

אני לא רעבה. באמת שלא. הבטן לא מקרקרת וברגעים המעטים שהיא משמיעה את קולה סיגריה ומים מעבירים את זה בקלות. אבל חולשה. חולשה בבוקר חולשה בערב חולשה כשאני נשכבת חולשה כשאני קמה. 

שומנים בבטן בגב ברגלים בידיים הם בכל מקום ואני לא בתת למרות שאני רוצה להיות. זה כלכך שווה את הסבל המאמץ הייסורים והחולשה זה שווה את הכול המטרה הזו מקודשת ואני והגוף שלי הם רק כלי למשהו גדול ממני. איך אני עוצרת את החולשה מבלי להשמין את עצמי?