- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

שמי בפי כל הוא ויקטוריה.רק המאהבים שלי מסוגלים להגות את שמי האמתי השאר טוענים בזיכרון של הפלאפון שמות אחרים: ויקה\ויקי\ויק,אני לא עונה-זהו לא שמי,שכן "חברי בעלי ההטבות" יודעים את החוק:"להבין אותי זאת פריוילגיה ביחסים בנינו-אני אומרת הם עושים.

הוא משאיר הודעה מזכירה הקולית:"כשתשמעי את הודעה הזאת,תתקשרי.",מצפה שהכיר מראש את הקול המאניוקי שלו ובטוח שאתקשר אליו,אני לא יודעת מה הוא עושה אבל הוא עושה את זה טוב.מרימה את הטלפון ומחייגת,הוא מזהה את הקול הרכרוכי שלי,"יש לי כמה דקות בשבילך,ויקטוריה שלי",אני אומרת לו שיביא את הפרצוף והתחת שלו לסטודיו,אני צריכה שמישהו יאסוף אותי מהעבודה-מתעבת בכל לבי תחבורה ציבורית.זה לא מתאים לי.

אני סופרת את הדקות כדי לדעת מתי אשמע את צליל המעלית שנעצר דווקא בקומה החמישית,מוכנה לקראתו.שונאת את הרגעים האלה כשהוא מתפרץ למשרד בחיוך מתנשא והליכת טווס האופיינית רק לו-כל כך גבוה ומרשים,אי אפשר היה שלא לשים לב לביטחון העצמי שקרן ממנו,שם קצוץ על כל אחד,כולל אותי.

עולה במדרגות,אני שומעת את צעדיו הנוקשים,הוא פותח את חדר המשרד,פורש את ידיו:"ויקטוריה,ויקטוריה שלי,בואי אליי",אך אינו מחכה שאכנס בין זרועותיו,שאניח את ראשי על חזהו.הוא מתיישב מולי ככה זה צריך להיות,הוא ואני יושבים יחד לעיתים נדירות זה לא משנה איפה העיקר ששנינו באותו מקום בו זמנית,השולחן מפריד בנינו,מבעד לחלונות המשרדיים הגבוהים כאילו שמתאימים לתל אביב יותר מאשר לחיפה מתנוססים בתים ישנים שמתפרקים קצת כל יום.עיניו של הגבר המקסים היושב מולי מבריקות ,ואני משתקפת בהן,רק אני היפה המקסימה והנהדרת עד אין קץ.הוא נאנח קלות לפני שהוא מדבר[אימי שונאת את זה וקוראת לו נסיכה ברוסית-מזלה שלה שאין לו שיט ברוסית].לבסוף אחר גמגומים ומלמולים הוא ניגש לנושא שלכבודו התכנסנו במשרדי,ואומר:"אני אוהב אותך יותר משאהבתי אף אחת אחרת אי פעם,ויודע ששמעת את זה כבר מאה ואחת פעמים מהרבה בחורים פחות מקסימים ממני,אבל לי את לא יכולה לסרב,זה לא הטרמפ הביתה שאת צריכה..."

מצער לדעת שאפילו לבחורה הגיונית ומתוחכמת כמוני יש בעיוותים גנטיים שאיתם בעייתי להסתדר,אך לא פחות מצער מימה שקרה באמת:הוא מצליח והמעז לחכות את המילים שלי עוד לפני שהספקתי להוציאם לאור העולם ,קם והלך.בדרך שמעתי אותו:"אני יודע,את צריכה לחשוב על זה.".

וכאן אתה טועה אהובי היקר,אני צריכה זמן לא לחשוב על זה ולברר איזה אופציות אחרות נותרו לי.

[ זן נדיר ]

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -